תחרות איך שיר נולד שנת 2015

04/07/2017 י' תמוז תשע"ז

לכבוד חודש הקריאה 2015, שהתקיים בסימן שירה, החליטו ברשת הספריות לקיים תחרות שירה במקום תחרות הסיפור הקצר. התחרות נועדה לעודד כתיבת שירה בקרב תושבי העיר צעירים ומבוגרים.

לתחרות שהתקיימה במהלך חודש מאי 2015 הוגשו 170 שירים, מהם 30 לקטגוריית נוער (כיתות ז'-י"ב) ו-140 לקטגוריות בוגרים. חבר השופטים כלל את ראובן שבת - סופר, עיתונאי ומשורר, רחל הרפז - משוררת וסופרת, מנחם ענברי - עיתונאי כתב רדיו, חוקר וסופר ואביב תומר ענברי - סופרת ומרצה לתולדות האמנות. הצוות שביצע את תפקידו בהתנדבות קרא את השירים מבלי להכיר את זהות הכותבים.

לפניכם השירים שזכו בשלושת המקומות הראשונים בקטגוריית מבוגרים ובקטגוריית נוער, וכן השיר שזכה לציון לשבח.

קריאה נעימה!

תחרות שיר נולד 2015 2

יושבים מימין לשמאל: שלמה פסי סגן ראש העיר וממלא מקומו, שופטי התחרות:אביבה תומר-ענברי, פנחס ענברי, רחל הרפז
עומדים מימין לשמאל: מאיר נוי –נשיא רוטרי מודיעין, אופיר נבון –זוכה מקום שני נוער, אילן בן סעדון-סגן ראש העיר, שחר חקק-זוכה מקום ראשון לנוער, דבורה פיליפ-רעיית אליעזר ז"ל , שירי חלמיש-זוכה מקום ראשון מבוגרים, יעל רן –זוכה מקום שלישי מבוגרים, מיכל לוי-ציון לשבח מבוגרים, ענת סגל-מקום שלישי מבוגרים, אוה רוכמן-מנהלת רשת הספריות

קטגורית נוער

לֹא רָאִיתִי אֵת פָּרִיז
וְלֹא בִּקַּרְתִּי בְּסִמְטְאוֹת מַנְהֶטֶן
לֹא שִׂיחַקְתִּי בְּצַעֲצוּעֵי מְלוּכָה
וְלֹא פִּסַּלְתִּי אַרְמוֹנוֹת בְּמַתָּכוֹת יֻקְרָה
כָּזֶה אֲני - אָדָם פָּשוּט, מָלֵא עֶרֶך.

וְאָתָה שֶׁגָּדָלְתָּ בִּשְׂדוֹת הַכֶּסֶף
וְשֶׁרָקָדְתָּ בֵּין טוּרְקִיז וּתְכֶלֶת
וְשֶׁרָאִיתָ אֵת שִׁבְעַת פִּלְאֵי תֶּבֶל
תְּנַסֶּה לִשְׁבֹּר אוֹתִי
עִם אִמְרוֹת נוֹשָׁנוֹת
עַל אַרְמוֹנוֹת מִקַּרְטוֹן
וְעִם צְחוֹק מְרֻפָּט עַל בֶּגֶד שָׁחֹר
וּמִקּוֹלְךָ הַצּוֹרֵם
וּמֵעֹשְׁרֵךָ הֶעָנִי
אֵדַע שֶׁאָתָה
לְעוֹלָם לֹא תִּהְיֶה אֲנִי.

נימוקי השופטים
תספור,
כל נשימה שאתה לוקח ,היא כמות הנשימות שאותן אני צריכה להחסיר.
תספור,
כל צחוק שמתגלגל בין שפתייך, הוא כמות הדמעות שזולגות לתוך שפתיי.
תספור,
כל פעימה שהלב שלך דופק, היא כמות הדפיקות שהגוף שלי צריך לספוג.
תספור,
כל צעד שאתה לוקח רחוק ממני, הוא כמות הצעדים שאני לוקחת לתוך עצמי.
תספור,
כל שקר שאתה מטביע אותי בו, הוא כמות השקרים שאכסה את עצמי בהם לפנייך.
תספור,
תספור,
תספור אותי,
כל הימים שעוברים ושכחת אותי, הם כמות השניות הנצחיות בהן אני שוכחת את עצמי.
תספור אותי,
תספור,
תספור,
כבר לא נשאר לך מה לספור יותר,
כי כל ספירה בה אתה סופר אותי, היא כמות המילים בהן אני נגמרת.

נימוקי השופטים
ריח עשן נישא באוויר
אימא מזילה דמעה
למה את בוכה, אימא?
למה את עצובה?

כי ריח העשן חודר לי ללב
ורומז לי שעלי להיפרד
מעוד דודה
מעוד אח

פרחים נשרפים תחת שמי הלילה
פרחים נשרפים וגשם חזק ניתך
יש עשן כבד באוויר וקשה לי לנשום
כי אני יודעת שאין מי שיזכור

ספרי לי מה זה העשן הזה
שמערפל את עיניי האנשים
מה זה העשן הזה
שממנו כולם חוששים

העשן הגדול, השחור והחונק
הוא יד אלוהים הקוטפת פרחים
בעולמינו חשוף ובודד
אך בגן עדן פורחים ורדים ונרקיסים

פרחים נשרפים...

ריח עשן נישא באוויר
אימא מזילה דמעה
למה את בוכה, אימא?
למה את עצובה?

אני עצובה כי אני לא זוכרת איך להיות שמחה
אני בוכה כי אני לא זוכרת איך לצחוק
פרחים נשרפים תחת שמי הלילה
איך אפשר שלא לבכות

פרחים נשרפים...

נימוקי השופטים

קטגוריית מבוגרים

ראיתי אותך מביט בי מתוך חלון
של אוטובוס,
מכונית
או מטוס קרב שחוצה את השמיים.
היו לך תלתלים שחורים, עיניים ירוקות וחיוך מתוק.

עיניך היו בוהות
גופך רעד

הייתי ילדה קטנה
עכשיו
שובל שמלת הכלה שלי
מתגלגל לחלוק של קשישה.
היינו נותנים ידיים, דוחפים עגלה עם שניים
ונדחפנו לסחרחרה
של סבל הזמן.

אילו ידעת לצלול עמוק
ולשמור אוויר מתחת למים לזמן
היית לומד ממני לשלות פנינים ממעמקי הים
וזעת דייג בזריחה לא הייתה ניגרת מפניך עוד.

הייתי שרה לך שיר בשוכבנו על הסלע
ואתה
היית עוטף אותי ברשת דייגים שקופה.

נימוקי השופטים
כמו באינספור הציורים שאת מציירת
הם נושרים מן העץ ונובלים
ואת רוצה אל הטבע לצלוח
אל נהר שמימיו פראיים
וריחו הנישא עם הרוח
שידבק בעורך הנעים
כי יבשו דמעות עם הרוח
ונותרו
עלים

נימוקי השופטים
כּוֹעֶסֶת.
עוֹקֶבֶת.
לֹא מָרְפָּה.
תְמוּנַתְכֶם חֲתוּמָה בְּתָאֲרִיך,
בְּקָרוֹב חוּפָּה.

בְּנוֹף לֹא מוּכָּר, מוּל פָּנִים אֲחֵרוֹת,
הַעֵינָיִים לוֹבְשׁוֹת הִינוּמָה שֶׁל דְמָעוֹת.
חָשַׁבְתִי שֶׁסָלַחְתִי, שֶהַרֶגֶשׁ מֵת,
בִּפְנִים הַכֹּל חַי,
חַי וּבוֹעֵט.

מוֹחֶלֶת.
שׁוֹכָחָת.
אוֹתִי וִּמִמְךָ.
הַשְׁפִיוּת פָּגָה תוֹקַף,
וְאִיתָה הַשִׂמְחָה.

בְּנוֹף לֹא מוּכָּר, מוּל פָּנִים אֲחֵרוֹת,
הַעֵינָיִים לוֹבְשׁוֹת הִינוּמָה שֶׁל דְמָעוֹת.
חָשַׁבְתִי שֶׁסָלַחְתִי, שֶהַרֶגֶשׁ מֵת,
בִּפְנִים הַכֹּל חַי,
חַי וּבוֹעֵט.

הָיִיתָ הַבַּיִת שֶׁלֹא הָיָה לִי.
עַכְשָׁיו הוּא צָבוּעַ לָבָן - שָׁחוֹר.
כְּשֶתִשָׁבַע לָה בִּשְׁבוּעַת הַנֵצָח-
הָאִם תִזְכּוֹר?

נימוקי השופטים
באיזמיר, נוהגים לשתות תה מר.
לוגמים אותו בקול יניקה רמה
כשבפה טמונה קוביית סוכר.
התה עובר דרך הסדקים
וממיס אותה.

כך אני רוצה לחיות את חיי,
עם קוביית סוכר בפי.
החיים יעברו דרכה.
המר יומתק
והמתוק ימתק שבעתיים.

נימוקי השופטים

חפש באתר

All Rights Reserved © - Municipality of Modiin   כל הזכויות שמורות © - עיריית מודיעין מכבים רעות, רחוב תלתן  1 טלפון: 08-9726000