שנת 2013

05/06/2014 ז' סיון תשע"ד

עידוד היצירה המקומית


תחרות הסיפור הקצר של מודיעין מכבים רעות נערכת מדי שנה לעידוד היצירה המקומית בשיתוף רשת הספריות העירונית ומועדון רוטרי מודיעין מכבים רעות.

לתחרות השנה הוגשו 51 סיפורים: 15 סיפורים בקטגוריית נוער (כיתות ז'-י"ב), ממגוון בתי ספר בעיר והשאר בקטגורית מבוגרים.

הסיפורים נכתבו במגוון נושאים ובמגוון סוגות (ז'אנרים) החל בסיפורים אוטוביוגרפיים, סיפורי מסעות, זיכרונות ילדות, פנטזיה, ואפילו משלים.
צוות השופטים המתנדבים כלל את : יזהר הס - מנכ"ל התנועה המסורתית\ עו"ד ועיתונאי. נטלי בירקן, כותבת חובבת שזכתה בתחרות בשנת 2012. רנית בודאי-היימן - מנכלית מפעלי הרב מלכיאור, חברת הנהלת יחד, שזכתה בתחרות בשנת 2009.

מועדון רוטרי מודיעין מכבים רעות נתן את החסות לתחרות והעניק את הפרסים לזוכים.

לפניכם הסיפורים שזכו בשלושת המקומות הראשונים בקטגורית מבוגרים וקטגורית נוער.

קריאה נעימה!

הזוכים בתחרות לשנת 2013
הזוכים בתחרות לשנת 2013

קטגורית נוער

סיפור דמיוני על חברה שבראשה מכהנת אלה, הנכנסת במחזוריות לגופה של תינוקת נבחרת ושוכנת בגופה עד גיל הבגרות, עד לרגע שבו הופכת הנערה לאישה. עם קבלת המחזור החודשי הראשון נוטשת האלה את גופה של הנערה הנבחרת ומחפשת לה כלי קיבול חדש, ואילו הנערה הננטשת, מתחילה כעת את חייה בפחד ובחוסר ודאות.

לסיפור המלא
נערה שורדת פיגוע ירי ומתמודדת עם מראות אימה שלא מרפים ממנה. היא זוכרת את שני היורים, אך בעיקר היא זוכרת ילד קטן שאחז בזרועה בחוזקה רגע לפני ירייה שקיפדה את חייו וגרמה לה לאיבוד השמיעה ואיבוד היכולת לדבר. "אין שחור ואין לבן", כותבת הנערה משפט סתום, לא ברור, שיהיה גם המשפט הראשון והיחידי שתהגה ביום שתשוב אליה יכולת הדיבור.

לסיפור המלא
סיפור הבנוי מתמונות שמשתלבות רק בסופו הטראגי. נערה מתבגרת החולמת על אהבה, אמה, שנקלעה לחובות ונטלה הלוואה שכאשר תיכשל בהחזרתה תביא למותה. גבר, שיתברר עוד מעט שהוא גובה חובות ורוצח שכיר. מלווה את הסיפור רישום בעיפרון שצייר הגבר כשהיה ילד, ובו פנים חרושות קמטים של איש זקן שהיה כנראה היחיד שהעניק לא אהבה ללא תנאים.

לסיפור המלא
גיבור הסיפור מנסה לכתוב, ופעם אחר פעם נכשל. הכל כבר נכתב, נאמר, הכל שחוק משימוש, הכל בנאלי. אבל הוא מנסה למצוא את הדבר הגדול הבא. הדבר היחיד שעדיין לא נכתב.

לסיפור המלא

מבוגרים

בטרמינל ליסבון נפגש דור תמיר, סופר המטייל בעולם כולו במטרה לאגור חוויות עבור הסיפור האחד והיחיד, עם זקן מסתורי שמתגלה כאוצר במוזיאון של חפצי-ערך סנטימנטליים.
רק לאחר שייפרדו יגלה תמיר כי הפגישה שזה עתה הסתיימה, עתידה לשנות את גורלו לנצח.

לסיפור המלא
סיפורה של תקווה, בחורה מוגבלת בשכלה, המספרת את סיפור חייה לכלב ששמו חומי ואשר אותו היא פוגשת בתחנת האוטובוס בעיירה בה היא מתגוררת. תקווה היא מושא לניצול, וחלומה הוא למצוא אהבה. כך, באותה תחנה, היא פוגשת את יוסי. חייל שהזדמן לרגע לעיירה. ומבטיח לה להתחתן איתה לקול צחוקם של חבריו. חייה של תקווה מתהפכים. אהבה ממבט ראשון. בשבוע הבא תהיה לכלה. יש לה שבוע שלם להתכונן.

לסיפור המלא
חייל נאצי הביא תינוקת זהובת שיער לטבחית מתילדה במחנה הצבאי שבו שירת ופקד עליה לטפל בה. היא גידלה אותה כבתה, בלי לדעת שהתינוקת יהודיה. כדי שלא תצטרך להשיב לחייל הגרמני את פקדונו, נמלטה עמה תוך סיכון חיים למקום מבטחים והצילה את חייה. אלא שאם התינוקת לא נספתה במלחמה. היא נשלחה לאושוויץ, אך שרדה. היא איתרה את בתה, ותבעה לקבל אותה בחזרה. התנהל משפט בו זכתה האם הביולוגית. מרינה היתה בת שלוש כשעלתה עם אימה לישראל והופכת למירי. על מתילדה היא למדה רק כשאמה נטתה למות, וכשראתה את תמונתה, הבינה מה היא הדמות הנשית העלומה אליה היא מתגעגעת כל חייה אשר העניקה לה חום שאמה, ניצולת השואה ורדופת אימת המחנות, לא הייתה מסוגלת להעניק מעולם.

לסיפור המלא
חדרה של הבת עומד שומם מאז נפטרה והיא נערה בת 16 בלבד.
סיפור ההתמודדות עם זיכרון בתה, ועם האבל. יש חמישה חדרים בבית, אך לא כך מתארת אותו האם. היא מדברת על ארבעה חדרים, וחדר. החדר הריק של הבת.

לסיפור המלא

הסיפורים:

בנאלי, טל בן מלך
19/06/2013 י"א תמוז תשע"ג

כשאנחנו כותבים אנחנו כותבים את עצמנו, ההשתקפות שלנו נמצאת בילדה עם הפסנתר, בהוא עם הכינור, באישה עם המשקפיים האדומות. בחבר עם הנמשים, באישה עם החלומות. ברגע שאני לא מצליח לכתוב אחרים, אני לא מצליח לכתוב את עצמי. ברגע שעצמי לא נכתב, עצמי לא קיים. כמה פשוט,ככה מפחיד. מטאפורות ודימויים הם הנשק הסודי שלי, בלעדיהם אני נשאר ערום. עמום. עקום. הכל בנאלי, כל דבר שאכתוב- מישהו כבר כתב. כל אדם שאנסה להיות-כבר קיים. הכל כבר נכתב, אין חדש תחת השמש. אדם הוא העתק של אחרים,השתקפות ותו לא. דיוקן עצמי מלא באי-דיוקים. מדי פעם נוספת אוזן או יש שינוי בצבע העיניים, סרטן או טראומת ילדות,אבל הבסיס נשאר אותו הדבר. אין ייחוד, אין ייחוד. אני משוטט בעולם בדמיוני, מנסה למצוא את הדבר הגדול הבא. הדבר היחיד שעדיין לא נכתב. יורד גיאיות, צועק מראש ההר. עולה על מטוס וממריא לחלל. מדבר עם דולפינים ועם הכלב של השכן, ממציא כוחות על או מרביץ לזקן. הכל כבר נכתב, נאמר כבר הכל. מי אנחנו בעולם הזה, מלבד השתקפות. גם זה כבר נכתב, אתם רואים? אני אפילו לא מחדש שום דבר.

חפש באתר

All Rights Reserved © - Municipality of Modiin   כל הזכויות שמורות © - עיריית מודיעין מכבים רעות, רחוב תלתן  1 טלפון: 08-9726000