מיכאל זץ – כַּמָּה יֹפִי

תִּמְצָא לְךָ זְמַן
בַּתֶּפֶר הַדַּק
בֵּין עַכְשָׁו
לְמָחָר,
תֵּשֵׁב לִשְׁנִיָּה
בְּגַב זָקוּף,
תַּסְדִּיר נְשִׁימָה
תְּשַׁפְשֵׁף אֶת הָעֵינַיִם.
תִּרְאֶה כַּמָּה
יֹפִי. הַדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה

מִתְרַבִּים הָרְמָזִים
לְגֶשֶׁם מִתְקָרֵב.
אַתְּ תִּרְאִי.
הָאֲוִיר כְּבָר דָּחוּס בְּצִפִּיָּה
עַד כְּדֵי קֶרַע.

הַטִּי אֹזֶן
לְפַעֲמוֹנֵי הָרוּחַ
הַמְּנַגְּנִים
לְפָנָסֵי הָרְחוֹב נְטוּלֵי הַנְּשָׁמָה.
תֶּכֶף הֵם יִתְמַזְּגוּ,
רוּחַ וְגֶשֶׁם,
יַצְלִיפוּ בָּאוֹר הַמְּלָאכוּתִי,
וַאֲנִי אֶחֱזֹר לְאוֹתָהּ
מוֹנִית ווֹלְגָּה יְשָׁנָה,
בְּמֶרְכָּזוֹ שֶׁל הַבּוּלְוָר
מְכֻתָּר בְּאוֹרוֹת מְרוּחִים
עַל שִׁמְשַׁת הַנֶּהָג,
חוֹשֵׁשׁ כִּי נִשְׁכַּחְתִּי
וַאֲנִי לֹא זוֹכֵר לְהַגִּיד
אֶת הַדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה.

אַתְּ רוֹאָה? *
עַכְשָׁו כְּשֶׁהַשָּׁמַיִם מִתְבַּהֲרִים
אַחֲרֵי חֹרֶף
אָרֹךְ,
דְּבָרִים שָׁבִים לִמְקוֹמָם.

הַמִּתְפַּלְּלִים בְּחַנְיוֹן הַבִּנְיָן
אָרְזוּ אֶת כִּסְאוֹת הַפְּלַסְטִיק
וְאֶחָד מֵהֶם עָלָה עַל הָעֵץ
לְהוֹרִיד אֶת גְּרִילַנְדַת הַנּוּרוֹת.
גַּם הַמְּחִצָּה הַמְּאֻלְתֶּרֶת
נֶאֶסְפָה.

הַנִּגּוּנִים שֶׁעָלוּ אֶל כָּתְלֵי הַבַּיִת
שׁוּב מִתְרַחֲקִים
וְסִימָנֵי הַשְּׁאֵלָה
מִתְרַבִּים.
אִלּוּ עוֹד דְּבָרִים
קְרוֹבִים
יַחְזְרוּ לִהְיוֹת,
זָרִים.