"אני שי-שי" מאת שי-שי

29/07/2020 ח' אב תש"פ

נולדתי. כמו כולכם, אני בן אדם "רגיל"..? לפחות ככה כולם חשבו, בערך עד גיל 3 שהודעתי להורים שלי שאני לא מוכנה ללבוש יותר שמלות.

כמה זמן אחרי זה, בגן, כשבאתי עם תיק של ספיידרמן ושאלו אותי למה, עניתי "זה מה שאמא קנתה לי", וכנראה זה נכון, זה מה שהיא קנתה, אבל אני ביקשתי ממנה לקנות לי את התיק הזה. למה לא אמרתי? התביישתי. התביישתי להיות שונה מהחברה.

בתחילת הבית ספר היסודי כבר לקחו את ההורים שלי לשיחה, על מה? על זה שיש לי רק חברים בנים, למזלי הרב, ההורים שלי תמכו בי תמיד. לא משנה מי ומה אני.

ביסודי היה לי קשה, ולא ידעתי את זה, לא היה לי תקופה טובה להשוות אליה, אבל אני לא אתחרט על שנייה אחת שם. כי למדתי, למדתי שבחברה כל אחד הוא שונה, וצריך להבליט את השוני של כל אחד, כי מה ששונה, זה מה שמיוחד. למדתי להבליט את ה"חוסר נשיות" שבי.

בחטיבה היה לי כבר הרבה יותר טוב, הכרתי הרבה אנשים שמקבלים אותי כמו שאני. היינו קבוצה של 8 אנשים בעלי הרבה מכנים משותפים, מצאתי אנשים כמוני.

והתחלתי להכיר את עצמי יותר, תמיד הכרתי את המושג להט''ב וטרנסג'נדר אבל המחשבה שלי הייתה כזאת: "אני מרגישה בת, אפילו אם זה רק קצת, כלומר אני לא בן".

יום אחד נתקלתי ביוטיוב בסרטון שנקרא "את/ה בן או בת?" בסרטון, היוטיוברית אנדר מסבירה שיש יותר מגדרים מרק 2, ויש שילובים ביניהם, וקוראים לזה "ג'נדרקוויר".

ישר חיפשתי את המושג בגוגל, ג'נדרקוויר זה מושג דיי כללי, ידעתי שאני חלק ממנו אבל לא ידעתי בדיוק מה. בגלל שהרגשתי גם בן וגם בת הגדרתי את עצמי כביג'נדר, כלומר יחס של 50-50 בין בן לבת. הייתי בארון. כבר היה לי שיער קצר, וזו אחר ההחלטות שאני לעולם לא אתחרט עליהן.

בערך שבוע אחרי הסרטון, אני ועוד 2 חברות מהחבורה ישבנו ודיברנו, אחרי לא הרבה זמן הבנתי שהן מדברות על דרכים לצאת מהארון מול ההורים, הייתי בשוק, חשבתי שאני בסיפור הזה לבד, אבל החברים שלי תמיד יעזרו לי. מסתבר שאם כוללים אותי, 4 מהחבורה בארון, כלומר חצי מהחבורה, כל המשפטים המוזרים שאומרים על החברים התגשמו לי מול העיניים.

יצאתי מהארון מול אמא שלי בזמן בית ספר, בהודעה בווטסאפ, ואני לעולם לא אשכח מה היא כתבה לי אחר כך "אני גאה בך". באותו יום היא לקחה אותי למסעדה ושם היא אמרה "זה לא יפה לצחוק על אנשים, ושאלה אם כתבתי לה את זה כבדיחה", הסברתי לה שלא... אמא שלי הוציאה אותי מהארון מול כולם, מול דוד שלי ומול חלק מהחברות שלה, ויש מצב שעד היום היא תכחיש את זה.

אני דיי נעלבתי, אבל כשהגעתי לאיגי הכרתי את המושג "כשיוצאים מהארון, ההורים נכנסים לארון", והבנתי שזה שהיא עשתה את זה, זה רק מראה לי שהיא באמת גאה בי כמו שהיא אמרה.

אני עכשיו רק בכיתה ט' ואני מקווה שהסיפור הזה ימשיך עוד שנים רבות, אבל עד אז, אני שי-שי! ואני גאה להיות שי-שי!


מקום ראשון – "עיוני" מאת רוני מיכאל

02/08/2020 י"ב אב תש"פ

הסיפור "עיוני" מגיש סיפור משפחתי מורכב המקופל בתוך אהבתה של סבתא ונכדה שבתוך אהבתה הזו היא מקבלת את כל האבוד בחייה.

להמשיך לקרוא

"אני שי-שי" מאת שי-שי

29/07/2020 ח' אב תש"פ

הדואליות בסיפור היא זו המלווה את הכתיבה, לא רק בשאלת המגדר, אלא בעיקר בשאלת הזהות, השם נבחר הוא דו משמעי כמו גם הזהות המינית.זהו סיפור אמיץ הנכתב בלשון נערית המספרת לא רק את הדילמה של בני הנוער אלא גם את זו של ההורים, את ההסתרה של הצדדים כולם.

להמשיך לקרוא

מקום ראשון – "חיים קשים" מאת יעל ריכרדסון

29/07/2020 ח' אב תש"פ

הסיפור 'חיים קשים' הוא סיפור על ילד מיוחד, שהסביבה לא תמיד יודעת לקבל אותו כפי שהוא, מה שיוצר תסכול הן עבורו והן עבור אלה המקיפים אותו. את המפלט, הוא מוצא דווקא אצל חבריהם הטובים של בני האדם, בעלי החיים, שמקבלים אותו ואותנו, ככה, כפי שאנחנו, מבלי לשפוט, הם נותנים לנו את הכנפיים לעוף ואת האוויר לנשום שפעמים כל כך חסר.

להמשיך לקרוא

מקום שלישי סיפור ללא שם מאת עלמה לרר

04/08/2020 י"ד אב תש"פ

קטגורית נוער- מקום שלישי סיפור ללא שם מאת עלמה לרר

להמשיך לקרוא

"מכשפה מטיילת'' מאת מעיין משה

02/08/2020 י"ב אב תש"פ

הסיפור משקף תהליך של אודיסיאה והתבגרות ביחד עם הכתרת הגיבורה כמכשפה שהופכת לישות אוטונומית מכוח עצמה. "שמחתי שהגעתי לבית הספר הזה ופגשתי את האנשים האלה". האפיזודות בסיפור באות זו אחר זו לכדי מארג עקבי של סיפור שלם. הילדה עוברת מהפך המסלק את רגשות הפחד והחמלה הקיימים בנפש האנושית

להמשיך לקרוא


פניה למוקד העירוני מוקד 106
פניה למוקד העירוני
חזור לראש העמוד