על שלושת הגבעות, חדת בארית וקנובה, קיימות בהתאמה שלוש חורבות עתיקות, המהוות חלק מריכוז צפוף של חורבות עתיקות בקבוצת הגבעות המתנשאות ממערב לחלקו הצפוני של עמק איילון, אזור המהווה את דרום-מזרח השטח אשר נכלל בתוכנית הפיתוח של העיר מודיעין מכבים רעות.
רשימת החורבות הנוספות באזור כוללות גם את חורבות עגלגל (ע'ג'נג'ול), שייח' סולימאן, ברדה, באר-טל (ביר-טוויל) ואום-ע'וגמן. לקבלת תמונה שלמה יותר של היקף ההתיישבות באזור לאורך ההיסטוריה יש לצרף לחורבות שנזכרו גם את השרידים שנחשפו ברעות (ביר-מאעין), בשכונת מוריה, גבעת משואה וכן את החורבות ממערב – אום אל-עומדן, גבעת שר, שעלבים (סלבית) ובית-שנה.
ביוני 1874 שהה החוקר הצרפתי שארל קלרמון-גאנו באזור עליו נבנתה לימים העיר מודיעין. במסגרת סיוריו התעכב קלרמון-גאנו גם באל-בווירה (חורבת בארית ובחירבת חדת'ה (חורבת חדת) והתייחס בדבריו גם אל חירבת קנובה.
לגבי חירבת בווירה כתב קלרמון-גאנו כי זוהי חורבה בעלת חשיבות "ועד-כה טרם ביקרו בה חוקרי פלשתינה", וציין כי יש בה מערות חצובות בסלע. הוא מצא במקום פלאחים, תושבי הכפר קטנה שבהרים ממזרח, להם שימשה חירבת בווירה כעיזבה, מקום מושב עונתי לתקופת הקציר. קלרמון-גאנו תיעד מספר משקופי-אבן מעוטרים והתלבט לגבי התקופה בה נוצרו, צלבני או ביזנטי (בימיו הארכיאולוגיה המודרנית עוד הייתה בחיתוליה, ואף על פי כן קלרמון-גאנו נחשב לבר-סמכא לתקופתו, היה מעורב בגילויים מרשימים וסיפק מספר הצעות זיהוי מרתקות). למרבה הצער, אין בימינו שריד וזכר למשקופי אבן מפוארים אלו.
על-אף קרבתה של חירבת קנובה, לא הספיק קלרמון-גאנו להגיע אל החורבה עקב החשיכה המתקרבת. הפלאחים קראו למקום חירבת קנבוט וציינו כי קנבוט היה אדם "מזמנו של איברהים פאשה" (ראה להלן, בתיאור חורבת קנובה).
בדרכו לביר מאעין, הספיק קלרמון-גאנו לעבור בחירבת אל-חדת'ה, היא חורבת חדת. שמה של ח'רבת אל-חדת'ה ועושר השרידים העתיקים במקום הצית את דמיונו של קלרמון-גאנו והוא הציע לזהות במקום זה את העיר חדשה החשמונאית (מרבית החוקרים מזהים את העיר חדשה החשמונאית בקרבת ראש מעלה בית-חורון).
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית קונדימנטום קורוס בליקרה, נונסטי קלובר בריקנה סטום, לפריקך תצטריק לרטי