מטמון נדיר במוזיאון מורשת

עדות לרגע דרמטי בדברי הימים של העם היהודי נחשפה במדבר יהודה: קופסת עץ ובה 15 מטבעות כסף, המתוארכת לימים שקדמו למרד המקבים. הקופסה הוטמנה במערות מורבעת שבשמורת נחל דרגה לפני כ-2200 שנה והתגלתה בחפירות בחודש מאי האחרון. מאז המטמון הנדיר נחקר, וכעת, במסגרת שבוע המורשת בישראל המצוין בחנוכה, יוצג המטמון לציבור במוזיאון החשמונאים במודיעין מכבים רעות.


כחלק מפרויקט חפירות וסקר מערות מדבר יהודה שמנהלים רשות העתיקות וקמ"ט ארכיאולוגיה במנהל האזרחי בשיתוף עם משרד ירושלים ומורשת, נערכה חפירת הצלה במערות המורבעת בחודשים מרץ-מאי 2022. בין שלל הממצאים, נתגלתה בסדק בתוך מערה, קופסת עץ עתיקה עשויה במחרטה, שאין כדוגמתה באוצרות המדינה.

לאחר שנפתח פקק הכלי, התברר כי חלקו העליון מלא באדמה תחוחה ואבנים קטנות שנדחסו עד לשפתו. מתחת לשכבת אדמה זו, נמצאה פיסת בד צמר גדולה צבועה בסגול. פיסת הבד כיסתה 15 מטבעות כסף שסודרו בחלק התחתון של הקופסא, וביניהם הונחו פיסות צמר כבשים.

המטמון, שנוקה ע"י תחום טיפול ממצאים ברשות העתיקות, כולל קבוצה אחידה של מטבעות טטרדרכמות מכסף, שנטבעו ע"י תלמי השישי, מלך מצרים. מלך זה, מלך על מצרים במקביל לדודו - אנטיוכוס הרביעי ("אפיפנס"), אשר מלך על הממלכה הסלווקית, ובה א"י. שלושת המטבעות הקדומים ביותר במטמון נטבעו בשנת 176/5 לפנה"ס, ואילו המטבע המאוחר במטמון מתוארך לשנת 171/170 לפנה"ס. על גבי אחד מהמטבעות נמצאה חריתה בכתב יד של השם "שלמי –Shalmai" בכתב ארמי.

לדברי ד"ר איתן קליין, חוקר המטמון מטעם רשות העתיקות יחד ד"ר גבריאלה ביכובסקי, מומחית מטבעות ברשות העתיקות, "מעניין לדמיין מיהו האיש שברח למערה והחביא בה את רכושו הפרטי מתוך כוונה לשוב. נראה, שעקב מאורעות התקופה, נהרג האיש בקרבות, ולא שב לקחת את רכושו הוא המתין לנו במשך כמעט 2,200 שנים. מדובר בממצא יחידאי, שאין שני לו, המהווה עדות ארכיאולוגית ראשונה וברורה לכך שמערות מדבר יהודה שימשו כזירת פעילות למורדים או לפליטים יהודיים בימים שקדמו למרד המקבים או בראשית המרד".

לדברי ד"ר קליין, ספרי המקבים מתארים כמה אירועים דרמטיים משמעותיים בעת ההיא, שעשויים היו לשלוח אנשים לטמון את רכושם במדבר עד יעבור זעם. הסבר אחד, יכול להיות ביזת כלי המקדש בידי אנטיוכוס הרביעי והחרבת חומות ירושלים בשנים שקדמו למרד החשמונאים. הסבר אחר, עשוי להיות גזרות הדת שהטיל על העם היהודי בשנת 167 לפנה"ס.

ספר מקבים א' מספר על קבוצת יהודים שנמלטו למחבואים במדבר מפני גזרות הדת שהוטלו על היהודים: "אז ירדו רבים מבקשי צדק ומשפט אל המדבר לשבת שם. הם ובניהם ונשיהם ומקניהם כי רבו הרעות עליהם. ויגד לאנשי המלך ולחיל אשר היו בירושלים בעיר דוד כי ירדו אנשים אשר עברו את מצות המלך למחבואים במדבר. וירדפו אחריהם רבים וישיגום ויחנו עליהם ויערכו עליהם מלחמה ביום השבת... וימותו הם ונשיהם ובניהם ומקניהם כאלף נפש אדם" (מקבים א' ב: כט-לז).

לדברי אמיר גנור, מנהל החפירה הארכיאולוגית במערה מטעם רשות העתיקות: "פרויקט הסקרים והחפירות שרשות העתיקות עורכת במדבר יהודה בשש השנים האחרונות מוכיח את עצמו, ובעקבותיו הצלחנו להציל אלפי ממצאים ארכיאולוגיים מפני הרס ושוד עתיקות, בהם קטעי מגילות מקראיות, ראשי חץ ממרד בר כוכבא, סל שלם בן 10,500 שנה, ועוד. "

לדברי שר הבינוי והשיכון, ירושלים ומורשת, זאב אלקין: ״רגע לפני חג החנוכה, התגלית המרגשת במדבר יהודה היא אירוע סמלי, ששוב מלמד אותנו על חשיבות הפעילות שלנו בתחום אתרי מורשת. משרד ירושלים ומורשת בראשותי השקיע מיליוני שקלים בשנים האחרונות בסקר המערות במדבר יהודה, ובשיתוף רשות העתיקות וקמ״ט ארכיאולוגיה פעל להצלה ולשימור אתרי מורשת רבים במדבר יהודה וביו״ש, ואני מברך את כלל השותפים על הפעילות החשובה. בשבוע המורשת בחנוכה, עשרות אתרים ייפתחו לקהל עם פעילויות ייחודיות למשפחות ולילדים, כולל אפשרות לראות את התגלית החדשה במוזיאון החשמונאים במודיעין, ואני מזמין את כל עם ישראל לבקר ולהנות מהמורשת הלאומית״.

לדברי אלי אסקוזידו, מנהל רשות העתיקות, "מטמון המטבעות שאנו חושפים לציבור במסגרת אירועי שבוע המורשת לישראל מסעיר את הדמיון, וקושר אותנו ישירות לימים ההם - בזמן הזה. אלה דמי החנוכה שרשות העתיקות מעניקה לעם ישראל ולמדינת ישראל. אני מזמין את הציבור להצטרף ולהתנדב במבצע החפירות שלנו במערת מורבעת במהלך דצמבר. אנחנו מאמינים שהמערה עוד לא אמרה את המילה האחרונה".

לדברי חנניה היזמי, קצין מטה ארכיאולוגיה במנהל האזרחי, "התגלית ההיסטורית של המטבעות מימי אנטיוכוס הרביעי מהווה נדבך נוסף מהעשייה הענפה והמיוחדת של יחידת קמ״ט ארכיאולוגיה במנהל האזרחי. אנו נמשיך לפעול ללא לאות למען שמירה על כלל המקומות האריכואולוגים ביהודה ושומרון; ומנגד לא נפסיק לחפש ולחפור בכדי למצוא תגליות היסטוריות כמו זו״.