פעולת היצירה האנושית היא בבסיסה ניסיון ללכוד רגע חולף בתוך חומר בר-קיימא, ולהעניק למחשבה המופשטת צורה, נפח ונוכחות. בזיקה שבין היד היוצרת לבין המצע שעליו היא פועלת, נטווים חוטי הקשר שבין אדם למקום ובין עבר להווה . התערוכה הרוח שבחומר, המוצגת במוזיאון מורשת החשמונאים, מביאה לידי ביטוי את נקודת המפגש הייחודית של דמות המורה-האמן.
בזהות זו מתקיים דיאלוג מתמיד בין שני מרחבי קיום: הסטודיו האישי – מרחב של שתיקה, התכנסות וחקירה חומרית; והמרחב החינוכי – מרחב של מסירה, הנחלת ערכים ודיאלוג עם הדורות הבאים. עבור המורים-האמנים, היצירה היא מרחב רב-שכבתי שבו החומר נושא מטען תרבותי ורוחני עמוק, והם משמשים כחוליה חיה ברצף שבין עבר, הווה ועתיד.
העבודות המוצגות בתערוכה הן פרי של התבוננות כפולה זו, המבקשת להפוך את החומר לנשוא של ידע, מורשת וזיכרון. תהליך זה מקבל ביטוי מוחשי ומרגש בדרכי הטיפול השונות בחומר ובדימוי: אלה אופנהיימר משתמשת במאזניים היסטוריים לשקילת תינוקות שעברו במשפחתה לאורך שלושה דורות, ועליהם היא אורגת "קן" מזכוכית עדינה בפעולה הבוחנת את הניסיון האנושי למדוד תחושות מופשטות כמו זיכרון וגעגוע . ברוח דומה של חקירת המרחב הפנימי, מתן בן-טולילה יוצר ביצירתו "ציפה" מרחב הנמצא בתווך שבין חלום למציאות הוא מציע שורשיות מסוג חדש שאינה תלויה באחיזה בקרקע.
הזיקה למורשת ולזיכרון הקולקטיבי נשזרת לאורך התערוכה דרך נקודות מבט אישיות וביקורתיות. יעל סרלין חוקרת קהילות יהודיות מפורקות ומחפשת את נוכחותן הנעדרת דרך מיפוי סמלים ושברי זיכרון; בעבודת הווידאו "דמעות", היא ממזגת את נוף עזה עם טיפות דיו השוטפות את החלון, ויוצרת מבט המבקש לזכור דרך כאב וגעגוע. בעוד, אלה כהן ונסובר הופכת את תכשיטי החינה האישיים שלה למקור השראה אלכימי, כשהיא מתיכה יחד מסורות משפחתיות של נדוניה וטקסיות עם טכניקות ציור קלאסיות המזכירות מרקם של משרביה או תחרה.
החיבור למקום ולנוף משתקף בעבודותיהן של נעמה אנסבכר גינוסר, המשתמשת באדמות מקומיות וחרסית מהרי ירושלים ביצירה נוֹפיוּת כדי לספר את סיפורו של בקעת השבר, ושל עינת אמיר, המעבדת צילומי כלי חרס לכדי הדפס סובלימציה המותח את הזמן שבין השבר לשלם .
כליל ווקסלר פועלת בסדרת ה"ממצאים" כמעין ארכיאולוגית מהעתיד; היא יוצקת גבס ישירות על אדמת היער בסביבת ירושלים ומטמיעה בו חרסים עתיקים לצד עקבות גופה שלה, פעולה ההופכת את הקרקע לעדות חומרית אילמת למתחים שבין עבר לפיתוח עירוני.
המרחב הסמלי של התערוכה מתרחב גם אל עולמות של מיתולוגיה וטקס. איילה לנדאו משלבת קרמיקה, טקסטיל וציור לכדי מרחב המעניק משקל למחשבה המופשטת, תוך בחינת סמלים של פולחן נשי ומסע של התבגרות וריפוי. לעומת האיפוק הטקסי מאיה ישראל מציגה עימות בין שלווה ארכיטיפית של נוף ים לבין דרמה חזותית סוערת ; דרך דיוקן עצמי שעובר הסוואה והדחקה היא בונה עולם דמיוני על יסודותיה של דמות שהתפרקה, ומזמינה למצוא סדר וחיוניות חדשה בלב הכאוס.
הבחירה להציג עבודות אלו דווקא במרחב מוזיאלי המוקדש למורשת מעצימה את השיח על אודות ההמשכיות. המורה-האמן הוא זה שחוקר את השורשים בסטודיו ומנביט אותם מחדש בשדה החינוך, כשהוא מזמין את המבקרים להשתהות מול הדיאלוג שבין היד הפועלת לבין הרוח היוצרת.
הרוח שבחומר היא התערוכה השישית במסגרת - MOMO אמנות עכשווית במוזיאון מורשת מודיעין, תערוכה קבוצתית של אמנות ישראלית, המתכתבת עם הארכיאולוגיה ועם חלל המוזיאון שבו מוצבים המוצגים. היא מוצגת באולמות ובינות למוצגים, מקיימת שיח עם תערוכת הקבע במוזיאון ובוחנת את ממצאי העבר מול יצירה עכשווית, תוך ניסוח שאלות על מהותם של יצירה וגילוי, מסורת וחדשנות, חקר העבר וההווה.
אמנים משתתפים:
חנאן אבו חוסיין, חנה אדרעי, אלה אופנהיימר, עינת אמיר, נעמה אנסבכר גינוסר,
מתן בן טולילה, כליל וקסלר, מאיה ישראל, לביאה כהן, אלה כהן ונסובר, נועה לייבל, איילה לנדאו, מרים מונק, גילה מילר, נדיה עדינה רוז, נעמה פז, יעל סרלין, נעמה רוזנפלד, עוזיאל רנחל
אוצרות: מירב שי וענת רוזנבאום
מוזיאון מורשת החשמונאים, מודיעין, דם המכבים 24, מודיעין מכבים רעות, 08-9737344, מירב שי 052-4284408
שעות פתיחה: יום א' סגור, יום ב' 16:00-20:00, יום ג': 10:00-18:00, יום ד' 10:00-16:0-16:00, יום ה' 10:00-18:00, ו' ושבת 10:30-13:30
התערוכה תינעל ב-12.9
