טירוני חטיבת הנח"ל הגיעו למודיעין מכבים רעות לריצת הנצחה לזכרו של רס"ן יניב קולא ז"ל תושב העיר. האירוע, שהתקיים ביום שישי האחרון, 6.11.26, כלל מפגש ושיח עם בני משפחת קולא, נועד לחבר את החיילים לסיפורו של יניב ולערכיו באמצעות פעילות משותפת בעיר שבה גדל.
יניב קולא, בנם של דגנית ואורן, גדל במודיעין מכבים רעות, אח לעידן וליובל ובן זוגה של נטע. הוא למד בבית הספר "יחד" ובישיבה התיכונית "לפיד" בעיר, ובהמשך בישיבה בחיספין. לצד לימודיו התנדב בתנועת "כנפיים של קרמבו". בשירותו הצבאי סיים מסלול ביחידת דובדבן היה סמל צוות, יצא לקצונה והתקדם לתפקיד מפקד פלוגה בגדוד 932 בחטיבת הנח"ל.
יניב נפל בקרב בדרום רצועת עזה ביום 19.10.2025, בן 26 בנופלו. הוא הותיר אחריו אישה, הורים, אח ואחות, והובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל.
הטירונים, הנמצאים לקראת סיום הטירונות והמעבר לאימון המתקדם, יצאו לריצה בחולצות ובדגלים שהוכנו במיוחד ונשאו את סמל הפלוגה וכיתוב הנצחה. עבור מפקדיהם, ההגעה לעיר והמפגש עם המשפחה היו הזדמנות להעמיק את ההיכרות עם יניב ולחבר בין הזיכרון לבין האחריות המוטלת על דור הלוחמים הבא.
לדברי מפקד הפלוגה, סרן י' דמותו של יניב נוכחת בשיחות ובפעילות לאורך ההכשרה, ורוחו ממשיכה ללוות את המפקדים והחיילים. הקריאה "למשימה תמיד אנחנו", שאותה שילב יניב בנאום כניסתו לתפקיד, הפכה למשפט מרכזי המלווה גם את הפלוגה בהכשרתה.
אורן קולא: "אחד השיעורים הכי גדולים שיניב השאיר לנו הוא היכולת להביט לקושי בעיניים – ולהתגבר עליו. יניב לא נולד "סופרמן", והחיים שלו לא היו חסינים מאתגרים. כמו כל אחד מאיתנו, היו לו רגעים מורכבים, כישלונות ואכזבות. אבל מה שהפך אותו לאדם גדול, למפקד דגול ולאיש ברזל, היה הבחירה שלו לא לוותר לעצמו אף פעם. הוא השקיע, התאמץ, והתמסר לחלוטין לכל משימה. הוא לימד אותנו שקושי הוא לא קיר שחוסם אותנו, אלא הזדמנות לצמוח. בטירונות, במסעות, בריצות ובחיים עצמם – המשבר תמיד יגיע, והרגליים תמיד ירצו לעצור. אבל הרוח שלו מזכירה לנו שבכל פעם שהגוף אומר "די", יש בנו כוח פנימי עמוק יותר שאומר "ממשיכים". מתגברים על הקושי לא כי הוא נעלם, אלא כי המטרה והחברים שלידנו חשובים יותר.
מתוך היכולת הזו להתגבר, יניב בנה גם את גאוות היחידה. יניב האמין שגאוות יחידה היא הרבה יותר מסמל על החולצה או כומתה בצבע ירוק. בשבילו, גאוות יחידה הייתה הרוח החיה שמניעה את הפלוגה קדימה. זה המבט שלכם אחד בעיניים של השני בידיעה שאתם חלק ממשהו גדול בהרבה מעצמכם.
זו הגאווה להיות אלה שצועדים בראש, אלה שנושאים באחריות, ואלה שלא משאירים אף אחד מאחור. יניב ידע שכשלוחם גאה בפלוגה שלו, גאה בחברים שלו וגאה במשימה שלו – אין שום קושי פיזי או מנטלי שיכול לשבור אותו.
את הגאווה הזו, את הראש המורם והמורל הגבוה, הוא נלחם להשתיל בכל אחד והיום גם בכם."
הריצה והמפגש עם המשפחה חיברו את הטירונים לסיפורו של יניב ולדרך שהם מבקשים להמשיך בשירותם. מפקד הפלוגה, סרן י', תיאר את מקומם של הנופלים בחיי הפלוגה במילים: "רוחם פועמת בתוכנו". המפגש בעיר שבה גדל יניב נתן למילים האלה משמעות אישית, דרך ההיכרות עם משפחתו ועם הזיכרונות שחלקה עם החיילים.
