אדלר - הוא לא רק שם

ב"סתם יום של חול ", מתנהלת פעילות חשובה בבית וויצו, בעיר מודיעין. נשים עם ילדיהן בידיהן, מגיעות היישר מהמעון / מטפלת / גן, כדי " להרוויח " שעתיים של שינוי אווירה. זה הזמן שלהן, לשתות קפה בנחת, לפטפט זו עם זו, לאכול כריך שהוכן עבורן, לשמוע הרצאה או סתם כך לשבת ולהסתכל סביב. אלה הן האמהות היחידניות, להן מוקדש אחר צהריים, פעם בשבוע, זמן חברתי / תרבותי.

בחדר הקטן, התכנסנו המתנדבות, האמהות והילדים, בני הנוער המתנדבים, אמהות במסגרת "שנת בת מצווה" והמרצה. כולנו יחד חברנו בחדר אחד. היה צבעוני, צפוף וחם ,תרתי משמע.
ההרצאה החלה בסבב היכרות ראשוני ותיאום ציפיות. הנשים, רובן נושאות בתפקידים בכירים, עצמאיות ושכירות.

" אדלר הוא מכון שהוקם לפני 50 שנה ואנשיו צברו ניסיון רב בהדרכת הורים ומתן כלים מעשיים", כך פתחה בלה שני, מדריכת הקבוצה, את המפגש הראשון. היא דיברה ואנחנו הנהנו בראשינו, לאות הסכמה והבנה את הנאמר. "אנחנו מספקים לילדנו הכול מיום היוולדם. הם מגיעים לגיל שרוצים להועיל ולתרום, אך אנחנו לא מאפשרים להם, לא משחררים אותם. אנחנו רוצים שהם יישארו תלויים בנו. כשהם גדלים (בני שנתיים - גיל המרי) אנחנו חושבים שהם נגדנו, כשהם לא עושים כרצוננו. אך בל נשכח, כי זה הגיל לבדיקת הגבולות. הילדים מבצעים פעולות רבות לבד וכדי להרגיש את תחושת היכולת, הם "מבקשים" שנשחרר את החבל. מבחינתנו, האמהות, צעד זה מתפרש כמרד. ערעור על סמכות ההורה.

בעודנו יושבות במעגל וחושבות על הדוגמאות להתנהגויות בגיל הצעיר, "הוקפצנו" במחשבה לגילאי 15-18 של ילדינו. "איזה ילדים אנחנו רוצים שיהיו לנו"? נשאלנו. התשובות זרמו והייתה בהן הסכמה מלאה: "בעלי ביטחון עצמי, עם כישורים חברתיים, בעלי יכולת לראות את האחר, אוהבים ונאהבים, בעלי תכונות שיאפשרו להם להתמודד עם החיים". את החיבור לגיל הרך, עשתה כל אחת בנפרד במחשבותיה.

בהמשך ההרצאה למדתי משהו חדש - ישן - מה טומנת בחובה המילה א - נ - י.
א - אהוב ללא תנאי. לכל הורה יש ציפיות גבוהות מילדיו וכשהילדים אינם עומדים בציפיות, הוא לא אהוב בתחושה.
נ - נחוץ. כדאי לנו לשתף את ילדינו בחוויות שלנו, בגובה העיניים, בשיתוף, כמובן בהתאם לגיל. אנחנו מלמדים אותם לשתף.
י - יכול. הילד יכול לתרום/לעשות. יש לאפשר לו , לתת לו תחושה שהוא יכול לבצע דברים, שיקבל הערכה.

אנחנו צריכים ללמד את הילדים, שהם חלק מהמשפחה וגם להם חלק בתרומה הכללית. יש לתת להם אתגרים, לבצע "דברים של גדולים ".
ולסיום מפגש ראשון, ניתן לנו טיפ שאני, ממרום גילי ומספר ילדיי, שמחתי לשמוע אותו. נסו אותו גם אתם:
"שיחה משפחתית עם הילדים, באווירה נינוחה, שאלו את הילדים - "מי מעוניין לקחת אחריות על תשלום המשכנתא? מי מעוניין להתעסק עם התשלומים לבנקים? מי לוקח אחריות על תשלום חשבונות הפלאפון? מי מוכן לבצע טסט לאוטו? מי רוצה להסיע את הילדים לחוגים / חברים / מסיבות? מי לוקח אחריות על קניות שבועיות ברמי לוי? מי רוצה להיות אחראי על הוצאת אשפה מהבית? מי אחראי על הורדת כביסה? מי אחראי על הדחת כלים ? ועוד ועוד ועוד.

הצגת הנושאים בפני כל בני המשפחה, בקול, תאפשר לילדים להבין, כמה אחריות יש להורים לדברים השונים הקורים בבית ואינם קורים מאליהם. ישנם דברים שהורים מבצעים, כי הילדים אינם יכולים. הילדים יבינו, כי עליהם לקחת אחריות על פעולות שהם יכולים לבצע.

והחשוב מכל הוא, אם אתם מבקשים מהם לשמור על כללים וגבולות, אנחנו המבוגרים, משמשים דוגמה אישית. אל תבקשו מהילדים משהו, שלא תעמדו בו אתם.
השארתי את המרצה והאמהות בחדר, לדברי סיום והלכתי להשתעשע עם הגיל הרך. דובים, בובות, קוביות לגו ועוד משחקים, פוזרו על השטיח. הנוער המתנדב פעיל ומפעיל .
עם הרבה אופטימיות, הן מהילדים הקטנים, הן מהנוער המתנדב והן מהאמהות היחידניות המיוחדות, אני מסיימת כתבה זו ומחכה למפגש הבא.

כתבה: עינת חסון - פעילת תקשורת קהילתית ומתנדבת וויצו מודיעין