לֹא יָדַעְתִּי שֶפַּרְפָּרִים נוֹדְדִים.
חָשַׁבְתִּי, שְׂרַק צִיפּוֹרִים וּבְּנֵי אָדָם
מַסְפִּיק מְשֻׁגָּעִים בִּשְׁבִיל
לִנְדּוֹד בְּחִיפּוּשׁ מַתְמִיד אַחַר מַשֶּׁהוּ,
מִתְעַיְּפִים וְנִשְׁאָרִים מְהַגְּרִים.
לֹא דִּמְיַנְתִּי שֶׁגַּם לְפַרְפָּרִים,
בְּשָׁבוּעוֹת חַיֵּיהֶם הַקְּצָרִים
הַטֵּרוּף מִסְתַּתֵּר בַּכְּנָפִיִּים,
וְכָל זְמַנָּם הַקָּצוּב
הוּא מַסָּע מִתְמַשֵּׁךְ
לְמָקוֹם שֶׁלְּעוֹלָם
לֹא יַכִּיר אוֹתָם,
לֹא יֶחְסַר אוֹתָם,
לֹא יִהְיֶה לָהֶם בַּיִת.
נימוקי השופטים
השיר נדידת פרפרים הוא שיר העוסק בפרפרים ובציפורים, אך עולה מתוכו אמירה הנוגעת לחיינו כבני אדם.
השיר מתאר פרפרים נודדים, ציפורים נודדות ואנשים נודדים ההופכים למהגרים – מחפשי בית.
חייהם של הפרפרים קצרים, ועל פי השיר בכנפיהם מסתתר טירוף, הזמן הקצוב מסחרר את חייהם והופך אותם למסע מתסכל ועצוב. מסעם של הפרפרים נע אל מקום שלעולם לא יכיר אותם, לא יחסר אותם ולא יהווה בשבילם בית ולמרות זאת פרפרים ימשיכו לעופף כי לכך נועדו.
השיר מעורר מחשבות על עולמנו ועל קיומנו בתוכו כבני אדם. האם אין סביבנו אנשים שמקומם לא מכיר אותם? לא חסר אותם? לא מהווה להם בית?
הנה כי כן ישנה קריאה נסתרת בתוך השיר להעניק משמעות למסע החיים שלנו ולתת מקום להולכים במסע הארוך-הקצר הזה.
השיר מגובש, כתוב בלשון שירית ועשיר בציורים לשוניים. המקצב, החזרות והשורות ההולכות ומתקצרות ממחישים את מקצב המסע ואת התקצרותו לקראת סיום.
על כל אלה בחרנו להעניק לשיר זה את המקום הראשון.
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית קונדימנטום קורוס בליקרה, נונסטי קלובר בריקנה סטום, לפריקך תצטריק לרטי
