מילים הורגות

יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים צוין בויצ"ו מודיעין בסדנה בנושא אלימות במשפחה, בהנחיית ניני גוטספלד-מנוח ורבקה כהן.

את הסדנה פתחה ד"ר אורנה מגר, יועצת ראש העיר למעמד האישה. ד"ר מגר דיברה על הסטטיסטיקה הבלתי נסבלת של 15 נשים שנרצחו על ידי בן משפחה בשנת 2012. "יש לחנך את הנערות מגיל צעיר, להעצימן ולעודד אותן, כדי שלא תהפוכנה קורבנות לאלימות" אמרה מגר. בנוסף, היא ציינה כי במודיעין נעשה איגום משאבים של מח' הרווחה בעיריה עם ארגונים שונים, בין השאר בשיתוף ויצ"ו והדסה ישראל, למטרת פעילויות של העצמת נשים ומניעת אלימות. בעיר מתקיימים קורסים וסדנאות לחד הוריות, נשים יחידניות ונערות בסיכון.

בישראל סובלות כ – 200 אלף נשים מאלימות מצד בן זוגן. במחצית הראשונה של 2012 התקבלו כ- 18 אלף פניות במרכזים למניעת אלימות במשפחה בכל הארץ, מספר גדול לכל הדעות.

במודיעין מפעילה העיריה את "המרכז למניעת אלימות" המאויש בעובדות סוציאליות, שרבות מהן הגיעו לסדנה. נשים רבות נוספות הגיעו מכל רחבי העיר ורק גברים מעטים נראו בקהל.

ניני גוטספלד, לשונאית במקצועה, חקרה את נושא האלימות במשפחה וחיברה את הספר "מילים הורגות". בין השורות, סיפרה ניני, שהיא בעצמה חוותה אלימות והספר נבע מתוך הכאב.

מכל סוגי האלימות השונים בחרה ניני להתמקד באלימות המילולית הסמויה. לדבריה "לעומת אלימות מילולית גלויה, את הסמויה קשה יותר לזהות והיא דומה לזרמים תת קרקעיים". היה מפתיע לשמוע, שעל פי מחקרים, שליש מהנשים בישראל סובלות מאלימות מילולית גלויה, אך מספרן של אלו הסובלות מאלימות סמויה גדול אף יותר. אלימות זו נוכחת לא רק בין בני זוג, אלא גם בין הורים לילדים. אלימות מילולית סמויה מתבטאת בתקשורת הרסנית באמצעות השפה: ביקורת , כינויי גנאי, לעג, השפלה, נזיפות, הפחתת ערך ועוד.

ניני אספה משפטים, ששמעו קורבנות התעללות רגשית שוב ושוב, ומתברר שיש דפוס שחוזר על עצמו בכל המקרים. שימוש ב"מילים מתחפשות", מילים מכלילות, שימוש בשאלות לצורך נזיפה, העלבה באמצעות הכחשת האלימות ושימוש בהומור שבעצם מבטא זלזול, לעג ובוז.

ניני טוענת, שנשים הופכות חסרות אונים מול בני זוג מתעללים. האנרגיות שלהן מתועלות להישרדות ולכן יותר נשים מגברים "נתקעות" במערכות יחסים כאלו.
נקודה מעניינת נוספת, שהועלתה בסדנה, הייתה ההגדרה הלא נכונה שאנחנו נותנים להתנהגויות שונות. אנו נוטים להגדיר אנשים גסי רוח ואלימים בלשון המעטה. קוראים להם "אנשים קשים". ניני דורשת לקרוא לדברים בשמם, להגדיר התנהגות זו כהתנהגות מתעללת, לא להסכים בשתיקה ולהעמיד אנשים אלו על מקומם.

המודעות לאלימות מילולית סמויה היא תחילת הדרך לשינוי. לדברי ניני "ניתן ללמוד להגיד את הדברים באופן מכובד, המודעות הופכת אותנו לאנשים אחרים – טובים יותר- חזקים יותר. העברת המסרים לדורות הבאים היא דרך הדוגמא האישית. כל אחד מאתנו צריך לשמור על הפה שלו ובמקביל לדעת להגיב על התעללות מילולית".

בחלקה השני של הסדנה הסבירה רבקה כהן איך מזהים תקשורת לא טובה: "ההרגשה היא של איבוד אנרגיות, כיווץ, ריחוק אין בחירה, אין רצון לקשר, הראש ממשיך "לטחון" את השיחה גם בסיומה".

רבקה היא מגשרת, מנחה קבוצתית ואישית, מתנדבת בלשכה המשפטית של ויצ"ו ומטפלת בפניות של מצוקה בענייני משפחה. במסגרת פרויקט של אוניברסיטת בר אילן, שנטלה בו חלק, היא נוכחה לדעת שגם אוכלוסייה קשה של אסירים ניתן ללמד לשנות שפה. המתעללים הם חלשים ואינם מכירים שפה אחרת, אך עם עבודה נכונה יש תקווה.

"החשוב הוא", מציינת רבקה, " לחזק את עצמנו ולהגדיר את הגבול שאנו לא מוכנים שיעברו אותו מולנו. על מנת להראות עוצמה אין צורך להשתמש בגסות ובבוטות. במקום להאשים אפשר ללמוד להביע רגשות וללבן את הבעיות עם בני הזוג, הילדים והחברים. אפשר וצריך לשנות את השפה".

כתבה: לאה פרסי, פעילה קהילתית