ראשון החוקרים אשר דיווח על האתר הוא שארל קלרמון-גאנו, אשר במסגרת סיוריו בארץ-ישראל בשנות השבעים של המאה ה-19 סייר גם באזור עליו תיבנה לימים העיר מודיעין. קלרמון-גאנו דיווח על שרידים מרשימים במקום, לרבות עמודים וחלקי-עמודים רבים אשר העניקו לחורבה את שמה – "אם העמודים".
במרכז החורבה זיהה קלרמון-גאנו בסיסי עמודים וקירות באתרם המקורי (In situ) והגיע למסקנה כי מדובר ככל הנראה בכנסייה עתיקה. בקרבת מקום זיהה קלרמון-גאנו שני גושי אבן מסותתים כחלקים של מכבש בית-בד, חלקים המכונים לעיתים "בתולות בית-בד". קלרמון-גאנו כלל בספרו "סיורי-מחקר ארכיאולוגיים בפלשתינה בשנים 1873-4" תרשים של חלק המבנה אותו זיהה (וכן הצעת שחזור של תכנית המבנה במלואו) ואיור של מכבש בית-הבד. חשוב להדגיש – האתר עליו דיווח קלרמון-גאנו נמצא מצפון לאתר אשר הוכשר לביקורי הקהל
אתר אום אל-עומדאן עליו דיווח קלרמון-גאנו, בשטח של כ-10 דונם, נכלל ברשימת אתרי העתיקות המוכרזים ולפיכך מראש לא תוכננה בנייה במקום במפות הפיתוח של העיר (תכנית מד-2020). לקראת סלילת כביש מדרום לאתר המוכרז (רחוב שבטי ישראל) נערכו במקום חפירות הצלה בשנים 2000-1 מטעם רשות העתיקות, על-ידי הארכיאולוגים א. און, ש. וקסלר-בדולח, י. רפואנו וצ. קניאס. במהלך חפירות ההצלה התגלה יישוב יהודי אשר התקיים במקום לאורך כל ימי בית שני. המבנה הבולט אשר נחשף הוא בית-כנסת, מהקדומים שנחשפו עד-כה. עקב חשיבות הממצאים באתר, הוסט הכביש המתוכנן מעט דרומה והאתר שנחשף, בשטח של כ-10 דונם, הצטרף לחורבה מצפון, עליה דיווח בזמנו קלרמון-גאנו, ובכך גדל שטח אתר אום אל-עומדאן ליותר מ-20 דונם.
לנוכח חשיבות מבנה בית הכנסת, נעשו במקום בשנת 2003 פעולות שימור, ייצוב והגנה על-ידי תחום שימור ברשות העתיקות, אולם במהלך השנים לאחר-מכן נפגע האתר, עקב אי-תחזוקה שוטפת. בשנת 2010 הוגשה על ידי תחום שימור ברשות העתיקות הצעת תכנון לשימור ופיתוח האתר כדי לאפשר ביקורי קהל במקום. בשנת 2014 בוצעו באתר עבודות נרחבות בהן היו מעורבות רשות העתיקות, עיריית מודיעין מכבים רעות, קק"ל וציוני דרך – התוכנית להעצמת תשתיות מורשת לאומית.
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית קונדימנטום קורוס בליקרה, נונסטי קלובר בריקנה סטום, לפריקך תצטריק לרטי
