שמו הערבי של המקום הוא ח'רבת אום-סור. המילה הערבית סור היא בעברית חומה והמילה אום ניתנת לפירוש כ-אם או כ-בעלת ולפיכך תרגום השם הערבי לעברית היא החורבה בעלת החומה או חורבת בעלת החומה. ב-1960 העניקה וועדת השמות הממשלתית למקום את השם חורבת שר (שאר) על-סמך דמיון שם. עם-זאת, ייתכן ומקור השימוש במילה הערבית סור מקורו בעברית דווקא.
פרופסור אברהם נגב כתב פעם על שימור שמות עתיקים בידי הבדווים והערבים: "...אין ספק, שהם למדו את השמות האלה בעוד היישובים שאותם שירתו היו קיימים...". בספר ירמיהו פרק ב' מופיע הפסוק "...ואיך נהפכת לי סורי הגפן נכריה...". על-פי המילון, סורי הגפן הם ענפי-הגפן המיועדים לגיזום ולהרחקה. על-פי דעת כותב שורות אלו – הגידול העיקרי על גבעת שר בימי-קדם היה גפנים לייצור יין, וזאת עקב ריבוי הגתות, השומרות ושאר מבני-האבן.
ייתכן שוועדת השמות הממשלתית הזדרזה מידי בזמנו כאשר הסבה את השם ח'רבת אום-סור לחורבת שר. בהחלט ייתכן שהתושבים הערבים שימרו שם עתיק, כפי שהציע אברהם נגב לגבי מקומות אחרים. ייתכן שתושבי אזור ח'רבת אום-סור שימרו בשמה את הקשר הקדום שבין המקום לגידול גפנים, אם כי גפנים בעלות כמות ניכרת של ענפים "רעים", ענפים המיועדים לסילוק.
ח'רבת אום-סור מוזכרת מספר פעמים בהקשר למשא-ומתן בין צה"ל לבין הלגיון הערבי (צבא ירדן) בתיווך האו"ם, על קביעת קו הפסקת-האש בשולי עמק איילון בתחילת ההפוגה השנייה בקרבות מלחמת העצמאות, בתחילת חודש אוגוסט 1948.
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית קונדימנטום קורוס בליקרה, נונסטי קלובר בריקנה סטום, לפריקך תצטריק לרטי