תחרות מילה במקום

26/10/2022 א' חשון תשפ"ג

רשת הספריות של מודיעין מכבים רעות בשיתוף מועדון רוטרי מודיעין לקחו חלק בתחרות הכתיבה הארצית לשנת 2022 של הליקון העמותה לקידום השירה בישראל.
נושא התחרות השנה היה מים - "בין מים למים".

לתחרות הגיעו 70 יצירות של 40 משתתפים תושבי העיר מודיעין מכבים רעות, שנבחרו על ידי צוות השיפוט מקומי שכלל את טל שרת, ירון קנר ותמי לדרמן ירבלום.

ביום ראשון 2.10.22 התקיים בספרייה הציבורית ע"ש שכטר טקס סיום התחרות בו הוכרזו הזוכים במקומות הראשונים ובציונים לשבח.

לפניכם השירים והסיפורים הזוכים. קריאה מהנה

טקס סיום התחרות - משתתפי התחרות עם צוות השיפוטטקס סיום התחרות - משתתפי התחרות עם צוות השיפוט

מקום ראשון: קינתו של תטיס מאת יואב בן דור

נימוקי השופטים: פעם היה כאן ים. לפעמים שוכחים זאת, אבל אנחנו חיים על קרקעיתו של אוקיאנוס קדום, שנלחם במדבר, ניצח והובס וניצח וחזר, שוב ושוב, עד שנכנע סופית לאדמה הקשה ונסוג לעד. אל מאבק האיתנים הזה, שהתרחש כאן לפני מיליוני שנים, לוקח אותנו השיר.
גדולתו היא ביכולתם של המילים הקמאיות השזורות בו לזרוק אותנו אל אותם קרבות, ומיד אחריהם אל תמונת הסיום של המערכה, שבה שרידיו של ים תטיס המובס - מלח האבן והמאובנים המתפוררים - פזורים בשדה הקטל כלוחמים שנפלו בקרב.

כמו מכשיר שיקוף מקלף השיר את שכבות הזמן וחושף לרגע את אותה האדמה שעליה אנו דורכים – בזמן אחר. הוא מצליח לטעת בקורא תחושת התפעמות והוד מול איתני הטבע, שכמו אלים קדומים מהמיתולוגיה היוונית נלחמים, אוהבים, מחזרים ומובסים.

אתה קורא את השיר וחש ברסיסי הים הניתזים עליך, במלח הצורב את שפתיך, בשמש המדבר המסנוורת את עינייך. אתה שם, במקום שבו כבר לא תוכל להיות לעולם, מקום שכבר אינו קיים, שנעלם מזמן, ושדבר לא יוכל לקחת אותך אליו – מלבד שיר אחד קסום, שכורך סביבך חבלים עבים של יורדי ים ומעיף אותך 200 מיליון שנים אחורה. על כל אלה הענקנו לשיר את המקום הראשון.

היכנסו לקריאת השיר

מקום שני: סיפור ללא שם מאת שיראל דילר

נימוקי השופטים: הסיפור מספר על תליה, אישה שבעלה אלעזר טבע בכינרת. טליה טובלת במקווה לפני הנישואין לחנינא התאום של בעלה שמקיים את מצוות הייבום (נשיאת האלמנה של האח שמת ולא השאיר אחריו בנים).

הסיפור כתוב בלשון פיוטית ועשירה ומציג את הסערה המתחוללת בנפשה של תליה "דמעותיה החמות נשרו על המים הקפואים" ואת מעגל החיים שמסתובב שהרי "אלעזר יושב באוהליו וחנינא הולך ומצליף בעוברים ושבים במילותיו הרעות". האני שמתהלך בעולם של ספקות ושל אי ודאות, עם סימן שאלה שמרחף על המסע " אם לא ייבם אותה חנינא, זרה ומנוולת תהיה לקהל".

כמו בקומדיה האלוהית של דנטה, לאחר תיאור התופת "המים מתחילים להחשיך סביבה אפלה רטובה מכל עבר", מגיע השלב של ההיטהרות ושל ההשלמה "היא שואפת את המלח, את החיים". תליה מחפשת את האמת "פניהם של אלעזר וחנינא זהות כטיפות, איך תבדיל בין הטוב והרע שבקרבה?".

בסופו של דבר, ההפכים יתאחדו בשורשם. תליה דולה את האמת מתוך גלי האגם השחור שריקדו אותה, האדם מציץ אל הבאר וכורת ברית עם הכאב ועם הבדידות הקיומית. בסיפור גוברת ההתנצחות בין יצר המוות ליצר הקיום, עם קינה על הבעל שהלך לעולמו " אלעזר אהובי, איך עזבתני", נשאר רק האני שבתוכו העבר וההווה שנושא בתוכו תקווה לעתיד חדש "מחר בבואת אלעזר תניח על אצבעה אזיק זהב", היא תהיה שוב לאישה שבחרה בחיים עם הרמוניה בלתי אפשרית.

אישה שהולכת לעקדה אך זו הבחירה המושכלת שלה בעידודה של אלישבע שדאגה לה מיום היוולדה ו"עיניה נפקחות מאליהן", תליה חולמת על אהבה רחוקה וטהורה המגשרת בין שמיים וארץ, החיים החולפים השופעים תשוקות, ימים, כאב, גורל והשלמה. הסיפור מעניק הזדמנות לנפש להתגבר על המכאוב, הזדמנות להתגלות חדשה ולהתחדשות. על כל אלה הענקנו לסיפור את המקום השני.

היכנסו לקריאת הסיפור

מקום שלישי: כרִיסְטִינָה וְסוֹלְוֵיג מאת חוה אפשטיין

נימוקי השופטים: השיר נפתח בשורה "קודם כל הריח המלוח המגיע לאפי" עם תיאור הדמות המוחצנת של כריסטינה העולה מן הים אל מול הדמות המופנמת של סולויג "המתרפקת נכאים". המשוררת מתלבטת "את מי מהן אעדיף? במי אבחר?" כריסטינה "שולפת גוזל מן השובך, כולה חיוך של אור" וסלויג "כמו זמיר כעורה ואפורה אבל נגינתה וציוריה הם מגע של קסם".

הניגודים של כריסטינה שמזכירה את דיוניסוס אל היין אל מול סולויג שמזכירה את אפולו אל האור מתאחדים כהשלמה וכהתגלות במשורר ובקורא "לכודות כתאומות סיאמיות ללא הפרד", כשמוטיב המים מחבר ביניהן. במהפך של דימויים ורגשות עד כדי ביטול המרחק בין כריסטינה וסולויג. רצף המראות בשיר חותר להשוואה עד כדי שינוי מהפכני עם הקפדה על מבנה סימטרי שמתחבר למבנה השיר.

של המשורר "עד שמשב רוחי נשק להן והפשירן", אך ההתקדמות של האני הלירי היא על סף גילוי. האני המייחל להתגלות על אף הכאב "נדקרת למראה קוצים", מכיר בהבדל. בשיר נפרצים ומתלכדים גבולות האור והחושך "הן חזרו אלי בדמות השמש ובדמות ירח".

לאחר מחזוריות של אופל ואור קיימת המימוש של ההתלכדות לערגה עם כמיהה לאהבה ולאחדות שמכילה בתוכה את ההתפצלות האנושית. הזיכרון שוטף ורוגש, תמונות שנמוגו מכבר מתגלים מחדש "ודאי בחלומה חוזרת שוב לשם". כריסטינה "מתרוצצת על הסלעים המגיחים מן הים", מרחבי הים מעוררים ומלווים את מראות השיר, את המטענים של החוויה האנושית ואת זכרונות הילדות של כריסטינה וסולויג במעבר סמלי אל ים החיים המעורר שלווה.

על אף הגלים והסערה האני השר יגיע אל חוף מבטחים "במשב של חום, בגל של קור מתוך החיים, מתוך הגעגועים". על כל אלה הענקנו לשיר את המקום השלישי.

היכנסו לקריאת השיר

ציון לשבח: יָם אֶחָד מאת דפנה שמשוני

נימוקי השופטים: השיר ים אחד משתף את הקורא בחוויה אישית. הוא פותח ברצונה של הכותבת. כוחו של השיר הוא בכנותו בפשטותו ובציוריות המוחשית שבו. השיר מתחיל בתיאור ויזואלי של סיטואציה רגילה לכאורה, שמקפלת בתוכה רגש עז, רצון חזק, כמיהה אדירה..
מי מאיתנו אינו רוצה מידי פעם משהו בעצמה כה חזקה שהוא מנסה בכל דרך לשכנע את עצמו שהוא בהישג יד?! מי אינו מנסה לראות בשלולית ים רחב?!
מבחינה פיזית מצומצמת הסיטואציה המתוארת לכדי "שלולית קטנה ומטונפת", אך מבחינת החוויה מדובר בכוחות אדירים המבקשים לצאת למרחב. מתוך תשוקה, ונכונות לבלוע ולהיבלע.
התיאור בשיר מקבל אופי של קרשצ'נדו והתעצמות- הציור מתפתח משלולית קטנה, לים , שזורם ומתחבר לעוד ועוד ימים. השלולית הקטנה העומדת מקבלת תנועה. המים זורמים ממלאים, וסוחפים.
ואז לקראת הסיום נעצר הקרשצנדו והשיר מתכנס חזרה לחוויה הפנימית האישית, לשקט ולמסופקות שתחוש הכותבת כתוצאה מכל המהלך שתיארה. זה כוחו של השיר , ועל כך בחרנו לציין אותו.

היכנסו לקריאת השיר

ציון לשבח: מים בחדר מאת גל אדם

נימוקי השופטים: השיר הזה, שלכאורה עוסק בנזילה מהתקרה, הוא למעשה שיר על אדם שמרגיש מת בעודו בחיים. הוא מתחיל בתיאור של רטיבות בקירות, של סדקים ונזילות, ומשורה לשורה לוקח אותנו מהטריוויאלי לפנטסטי, למציאות של מפלי מים, קריסה ואסון קולוסאלי. דווקא בסופו של השיר מגיחה העצבות האמיתית של גיבורו: הוא יצוף במים, או ישקע בהם, או גרוע מכך – "משהו בין לבין". לא חי ולא מת, אדיש לגורלו, מתואר הגיבור כמי שהשלים עם ייאושו ואיבד עניין בחיים. השורה הקצרה הזו שבסיום מביעה לא רק מלנכוליה קיומית אלא משהו עמוק יותר מעצב, ומכמיר לב ממנו: אדישות. אדישותו של האדם שבשיר לשאלה אם יחיה או ימות.
כמה "חיים - מתים" מהלכים ביננו? כמה מתוכנו איבדו את הרצון לשחות בים החיים, עד שלא אכפת להם אם ישקעו, יצופו או ימשיכו בחייהם חסרי התוחלת, במצב הקיומי של "משהו בין לבין"? שיר זה הוא קולם - קול אמיתי, פשוט ונוגע.

היכנסו לקריאת השיר

ציון לשבח: שעת הקונכייה מאת שחף ארז

נימוקי השופטים: השיר שעת הקונכייה ממש כמו הקונכייה המוזכרת בו, מצומצם ומכונס. משורטט ביופי, ויש בו אויר לנשום. השיר כמו מצייר במילים רגע אחד מפעים ויפהפה של הטבע.
המילים בשיר שכמו נבחרו בקפידה, מייצרות פואטיקה - רוחות היום 'מצטנפות', 'הים מוליך גליו בהמיית כסיפה' .
השיר הוא תיאור טבע מזוקק שיש בו משהו ענוג, שליו וכמעט מקודש. טבע צרוף, אין לאדם דריסת רגל, מלבד לנשום את היופי שבו.
היכולת לתאר במילים ספורות רגע מזוקק שכזה משכה את תשומת לבנו לשיר הזה מבין אחרים.

היכנסו לקריאת השיר



חזור לראש העמוד