נימוקי השופטים: הסיפור מספר על תליה, אישה שבעלה אלעזר טבע בכינרת. טליה טובלת במקווה לפני הנישואין לחנינא התאום של בעלה שמקיים את מצוות הייבום (נשיאת האלמנה של האח שמת ולא השאיר אחריו בנים).
הסיפור כתוב בלשון פיוטית ועשירה ומציג את הסערה המתחוללת בנפשה של תליה "דמעותיה החמות נשרו על המים הקפואים" ואת מעגל החיים שמסתובב שהרי "אלעזר יושב באוהליו וחנינא הולך ומצליף בעוברים ושבים במילותיו הרעות". האני שמתהלך בעולם של ספקות ושל אי ודאות, עם סימן שאלה שמרחף על המסע " אם לא ייבם אותה חנינא, זרה ומנוולת תהיה לקהל".
כמו בקומדיה האלוהית של דנטה, לאחר תיאור התופת "המים מתחילים להחשיך סביבה אפלה רטובה מכל עבר", מגיע השלב של ההיטהרות ושל ההשלמה "היא שואפת את המלח, את החיים". תליה מחפשת את האמת "פניהם של אלעזר וחנינא זהות כטיפות, איך תבדיל בין הטוב והרע שבקרבה?".
בסופו של דבר, ההפכים יתאחדו בשורשם. תליה דולה את האמת מתוך גלי האגם השחור שריקדו אותה, האדם מציץ אל הבאר וכורת ברית עם הכאב ועם הבדידות הקיומית. בסיפור גוברת ההתנצחות בין יצר המוות ליצר הקיום, עם קינה על הבעל שהלך לעולמו " אלעזר אהובי, איך עזבתני", נשאר רק האני שבתוכו העבר וההווה שנושא בתוכו תקווה לעתיד חדש "מחר בבואת אלעזר תניח על אצבעה אזיק זהב", היא תהיה שוב לאישה שבחרה בחיים עם הרמוניה בלתי אפשרית.
אישה שהולכת לעקדה אך זו הבחירה המושכלת שלה בעידודה של אלישבע שדאגה לה מיום היוולדה ו"עיניה נפקחות מאליהן", תליה חולמת על אהבה רחוקה וטהורה המגשרת בין שמיים וארץ, החיים החולפים השופעים תשוקות, ימים, כאב, גורל והשלמה. הסיפור מעניק הזדמנות לנפש להתגבר על המכאוב, הזדמנות להתגלות חדשה ולהתחדשות. על כל אלה הענקנו לסיפור את המקום השני.
היכנסו לקריאת הסיפור
