שנת 2009

05/02/2020 י' שבט תש"פ

יוצאים מהמגירה

תחרות הסיפור הקצר מודיעין מכבים רעות 2009 נערכה השנה בחסות מועדון רוטרי מודיעין במסגרת פעולותיה לעידוד מצוינות בקהילה.

השנה עמדה פעילותו של ארגון רוטרי העולמי בסימן "יחד נממש חלומות" ועל כן חברו יחד הנהלת רוטרי המקומי בראשות הנשיאה לשנת 2008-2009, לאה פרסי, ומחלקת הספריות של עיריית מודיעין מכבים רעות והעומדת בראשה אוה רוכמן, וארגנו תחרות לכתיבת סיפור קצר ובכך להגשים את חלומם של כל "הכותבים למגירה".

ההיענות הייתה גדולה. לתחרות ניגשו 50 כותבים מהם 15 שהתמודדו בקטגוריית נוער, (גילאים 13-18) ו-35 מבוגרים.

את מלאכת השיפוט, הלא פשוטה, ביצעו בהתנדבות שלוש שופטות:

נירה בן ישראל – מורה לספרות למעלה מ – 20 שנה. רכזת ספרות בבית ספר על-יסודי, מדריכה מחוזית לספרות המחוז ירושלים.

חיה יצחקי – עורכת ומפיקה של ספרים כ – 25 שנה. מפתחת חומרי לימוד בחינוך הלשוני, כותבת סיפורים וזכתה במקום ראשון במכבים-רעות, בתחרות "כתוב" שערך מפעל הפיס לפני מספר שנים.

שולמית דוידוביץ – עסקה בעבר בכתיבה עיתונאית ובכתיבת ביקורות ספרות. כיום, עורכת בהוצאת "מודן".

הסיפורים הוגשו לשופטות בציון מספר סידורי בלבד ובצורה אנונימית.
בטקס סיום מרגש וקליל, הוכרזו הסיפורים הזוכים והרי הם לפניכם:

קטגורית נוער

מקום ראשון מעשה בשלושה כוכבים, מאת: ליאור פוני

מנימוקי השופטות לבחירת הסיפור:
"שלושה כוכבים" מתחיל כסיפור אהבה כמעט פסטורלי, עם נער ונערה שיושבים על שמיכת פיקניק ומביטים בכוכב נופל. ההרגשה באותו רגע היא שהשמיים הם הגבול. אולם תחושה זו מתפוגגת בפעם השנייה שבה הם מביטים בכוכב נופל.
הסיפור מתמודד עם נושאים של תום ואמונה, ועושה זאת באופן בוגר ומלא רגש, שמשכיל לא לגלוש אל המלודרמה. תשומת הלב לפרטים בונה את האווירה ויוצרת הקשרים פנימיים בתוך הסיפור.
סופו של הסיפור, שבו הנערה מבקשת שכוכבים יפסיקו ליפול, מסמל במידה רבה את סופה של תקופת נעורים נאיבית ומעבר לעולמם המורכב, האקראי והמסוכן לעתים של המבוגרים.

לסיפור המלא

מקום שניהצחוק, מאת: עדי יעקבי

נימוקי השופטות לבחירת הסיפור:
גיבור הסיפור עושה הכול כמו שצריך, כמו שאר הילדים שבסביבתו. אלא שהוא לא כמו כולם. הוא נושא על גבו משא כבד יותר מחבריו – הוא תומך באחיו הקטן לאחר שאמו מתה, הוא עושה מאמצים מיוחדים כדי לעזור לאחיו הקטן למצוא את הצחוק שאבד לו.
הסיפור כתוב בכישרון רב, בשפה קולחת וטבעית, והוא מצליח להעביר את תחושת האין אונים של הגיבור מול העצבות של האח.
וכשנראה לנו שהנה מתחילים חיים חדשים, הנה יש סיבה לחייך – הכול נגמר.
אולי הסוף הזה בלתי נמנע כאשר הצחוק אינו חלק מהחיים....

לסיפור המלא

מקום שלישיהמשאלה, מאת שני טרבלוס

נימוקי השופטות לבחירת הסיפור:
"כבל שנה יש את הרגע הגורלי הזה, שבו אתה צריך להחליט מה תהיה המשאלה שתקבע את גורל השנה הזאת...המבוגרים תמיד מבזבזים את המשאלות שלהם על דברים כמו "שכולם יהיו בריאים" או "שיהיה לנו טוב".
הסיפור נפתח במשאלה תמימה של ילדה בת 5, כפי שמתארת המספרת בראייה לאחור. המשאלה התמימה של גיל 5 הופכת למשמעותית כשמתברר שהגורל מתנכל לאם, והמספרת מצטערת בסיום הסיפור על כך שלא בקשה שכולם יהיו בריאים.
הסיפור מתאר בלשון תמימה את הרצון שלנו כילדים לשלוט באירועים, ואת ההבנה, המגיעה בהתבגרות, שישנם דברים שאינם בשליטתנו.

לסיפור המלא

קטגורית מבוגרים

מקום ראשוןהיום החופשי, מאת: רנית בודאי-היימן

מנימוקי השופטות לבחירת הסיפור:
יום שישי הוא משאת נפש לאחר שבוע עמוס בעבודה – יום אחד, חופשי ונינוח, שמוקדש לפנאי ולמשפחה. אך האם יום שישי הוא באמת חופשי, או שמא זוהי רק אשליה? המספרת נוטלת סיטואציה מוכרת, הנטועה היטב במרקם של חיי היומיום, ובחיוניות כובשת ושלל אירוניה עצמית מגלגלת את ההתרחשויות בדינאמיות כמעט עוצרת נשימה. הפער בין ההכרזה על "יום חופשי" לבין דחיסות האירועים, יוצר מתח פנימי שמושך את הסיפור קדימה בקרשנדו הולך ומתגבר, עד לתו הסיום המהדהד שלאחריו מגיע השקט – סוף-סוף שבת.

לסיפור המלא

מקום שניהיום בו רולטה לבנונית פגשה את..., מאת: ישי שפיגל

מנימוקי השופטות לבחירת הסיפור:
מארב בלבנון, רולטה בקזינו ומייקל ג'ורדן ... חיבור כובש ומחויך בין השלושה שזור בסיפור זה. גיבור הסיפור מניח את כספו על מספר 23 ברולטה, כמספר החולצה של מייקל ג'ורדן האגדי, ומחכה למזל שיגיע. ועד שזה מגיע – הוא שב ונזכר ברולטה הלבנונית שחווה 4 שנים קודם לכן, ובה ההימור היה קצת יותר גבוה – הימור על החיים.
הסיפור כתוב בשפה קולחת, קצת בסלנג של חיילים, ובהומור רב, על אף המתח הרב המתואר בו. בחירת השפה מתאימה מאוד לסיפור העיקרי – המארב בלבנון, וההומור השזור בתיאור מעלה את המחשבה שכנראה רק כך, בהסתכלות מחויכת משהו, אפשר לעבור מצבים קשים כאלה.
ולבסוף, הרולטה נעצרת על המספר הנכון...

לסיפור המלא

הסיפורים:

היום החופשי, מאת: רנית בודאי-היימן

11/02/2013 א' אדר תשע"ג

אני פותחת את העיניים. יכול להיות שכבר בוקר? איפה השעון? מה השעה? "מה השעה?" אני שואלת את עודד. הוא לא עונה. "מה השעה?" הוא עדיין לא עונה. אני מתיישבת ומגלה שבעלי לא במיטה. לידי שוכבים שני הילדים. מעיין שוכב לרוחב המיטה, ושחר מאונך לו עם רגל ימין באוזן שמאל של מעיין ורגל שמאל בפה שלו. לא פלא שעודד לא במיטה. הם הרי אמורים להיראות כמו מלאכים כשהם ישנים, לא? בתום מסע חיפושים אני מוצאת את עודד – במיטה של מעיין. מה קרה פה הלילה? מיטות מוסיקליות? .....

להמשיך לקרוא

היום בו רולטה לבנונית פגשה את מייקל ג'ורדן

11/02/2013 א' אדר תשע"ג

שעתיים אני צמוד לרולטה, השארתי פה כבר איזה 13,000 ירוקים.

תמיד אהבתי את ההימור, את האדרנלין, את ההמתנה הדרוכה למה יילד יום. הנחתי את ה- 500 דולר האחרונים שהזיעו על השולחן על המספר 23, המספר שבשבילו הייתי קם לפנות בוקר לראות אותו הולך באוויר, עת הייתי תלמיד תיכון.....

להמשיך לקרוא

אהבה אחרי מלחמה, מאת: אליעזר מנדה

11/02/2013 א' אדר תשע"ג

ביום ראשון כבר הייתה הוראה לשחרר בצורה מדורגת את אנשי המילואים. תחילה את אלה שפחות נחוצים, כלומר אותי.
אחרי יום העצמאות כשהחלו הגיוסים ידעתי שמשהו הולך לקרות. נאצר מחכה לרבין באהלן וסהלן והפעם כן נבוא. סמלת הקישור אמרה שאני לא חייב לבוא. מה יעשו עם חייל קטוע רגל ואלמן המטופל בילדים ?

גילי ודורית רצו להישאר לבד בבית אבל שלחתי אותם לאחותי שזקוקה לעזרה אחרי שגייסו את בעלה. הודעתי בסניף הבנק שמגייסים אותי והתייצבתי בחטיבה.....

להמשיך לקרוא

הצחוק, מאת: יעקבי עדי

11/02/2013 א' אדר תשע"ג

הוא הולך לבית הספר ואוכל בהפסקת עשר סנדביץ' עטוף בנייר לבן עם מפית בצד בדיוק כמו כולם. הוא קונה את אותו הבייגלה עם המלח או השומשום בחמישה שקלים לפחות פעם בשבוע, ומדי פעם אפילו מתלונן על המחיר בפני בעל הקפיטריה כדי לקבל אולי הנחה של שקל אם ממש יימצא חן בעיניו, בדיוק כמו כולם. הוא צופה באופן קבוע באותם משחקי כדורגל של הנבחרות שנחשבות למשהו מיוחד, כדי שאם לא יירדם באמצע ויישאר ער עד הסוף אז יהיה לו על מה לדבר מחר בשיעור מתמטיקה עם זה שיושב מאחוריו, שנחשב לאיזה משהו מיוחד, בדיוק כמו כל הבנים בבית ספר שלו. הוא מדבר בסלנג שכמה ילדים מהשכבה יצרו, ולובש את אותם המותגים שעבד שעות בשביל לקנות, רק כי כמה פרסומות החליטו.....

להמשיך לקרוא

המשאלה, מאת: שני טרבלוס

12/02/2013 ב' אדר תשע"ג

בכל שנה יש את הרגע הגורלי הזה, שבו צריך להחליט מה תהיה המשאלה שתקבע את גורל השנה הבאה.
זו הזדמנות אחת ויחידה לבקש משהו, שכמעט בטוח שיתגשם. כך לפחות כולם מאמינים. המבוגרים תמיד מבזבזים את המשאלות שלהם על דברים כמו "שכולם יהיו בריאים" או "שיהיה לנו טוב".
אבל אני, אני אף פעם לא הבנתי את זה. הרי, למה להם לבקש משהו שכבר יש? זה ממש טיפשי! כל הקטע של משאלה הוא לבקש משהו שהיית רוצה.....

להמשיך לקרוא

מעשה בשלושה כוכבים, מאת: ליאור פוני

12/02/2013 ב' אדר תשע"ג

הפעם הראשונה שראיתי כוכב נופל הייתה כשהייתי בדיוק-בת-ארבע-עשרה, שכבתי על הגב על שמיכת הפיקניק הבלויה של עומר, ולבשתי את החזייה הראשונה שלי שקניתי שנה שעברה, כשהייתי קצת-אחרי-בדיוק-בת-שלוש-עשרה. ביד אחת החזקתי את היד הענקית של עומר, האהבה הראשונה שלי, וביד השנייה החזקתי חזק את הלב שלי, שלא יקפוץ יותר מדי ובסוף יצא לי מהגרון וילך ליד הפנויה של עומר.....

להמשיך לקרוא


חזור לראש העמוד