שנת 2010

05/02/2020 י' שבט תש"פ

עידוד היצירה המקומית

הזוכים בתחרות הסיפור הקצר של מודיעין מכבים רעות לשנת 2010 לעידוד היצירה המקומית.

השנה ניגשו 51 מתמודדים לתחרות. 42 כותבים בקטגורית מבוגרים ו- 9 כותבים בקטגוריית נוער. הסיפורים שהוגשו לתחרות עסקו במגוון נושאים ובחוויות אישיות.

תהליך השיפוט הוטל על צוות של שלושה תושבי העיר שקיבלו את הסיפורים בציון מספרים בלבד ללא שם הכותב.

צוות השיפוט כלל את משה שכטר, ראש העיר הראשון של מודיעין. נירה בן ישראל - מורה ותיקה לספרות ורכזת ספרות בתיכון עירוני א'. רוני גלבפיש - עיתונאית במוסף הארץ, עורכת ומתרגמת.

לפניכם הסיפורים הזוכים בשלושת המקומות הראשונים בקטגורית נוער ובקטגורית מבוגרים

קטגוריות נוער

מקום ראשוןקו 6, מאת: ליאור פוני

מנימוקי השופטים לבחירת הסיפור:

סיפור זה מתחיל מנקודת פתיחה נמוכה, של ילד שאינו מצליח להתקבל לבתי הספר היוקרתיים, שאף אחד אינו מתסכל עליו בבית הספר הבינוני אליו התקבל. מתוך עמדת נחיתות זו קורה האירוע שיכול לשנות את כל נקודת המבט על העולם – התאהבות בילדה בכיתה, האומץ להזמין אותה לגלידה, והבלתי יאמן – הסכמתה.

העלילה מתפתחת מנקודה נחותה אל עבר הצלחה קטנה, ומסתיים בצורה אופטימית, גם אם לא ברור האם הקשר יימשך ( וזה לא ממש חשוב...)

לסיפור המלא

מקום שניציפור כלואה, מאת: דניאל עמוסי

מנימוקי השופטים לבחירת הסיפור:

יומנו של שי, צנחן, נכתב במרץ 2006, חצי שנה לאחר סיום תהליך ההתנתקות מרצועת עזה. הוא כותב את היומן לבקשת פרופסור יונה, שנפגש עם הפלוגה של שי, ממבצעי ההתנתקות, מדי יום.
היומן נכתב בימים שלפני פסח, כשהמשפחה עסוקה בהכנת הבית לחג. איש אינו מתבונן לשי ישירות בעיניים. הוא מטפל בקנרית של אחותו, שבתמורה נושכת אותו, ומנסה לגלות מה הוא מרגיש לגבי ההתנתקות ולגבי התפקיד שמילא הוא עצמו בביצועה.
ההקבלה בין שי לקנרית, וביניהם לאנשי ההתנתקות, עדינה ועם זאת אפקטיבית להפליא.
רגשותיו של החייל נחשפים לאטם, תחושת הבידוד, הניתוק. ובכל זאת, הסיפור מותיר תחושה ברורה של חיבור - למקום, לזמן. ואף שאין בו מניפסטים, הוא מצליח להגיד דבר מה משמעותי על חיינו כאן, ועל המחיר שאנו משלמים על החלטות שנעשות עבורנו.

לסיפור המלא

מקום שלישיבין חלום למציאות, מאת: שני טרבלוס

מנימוקי השופטים לבחירת הסיפור:

ילדה הגדלה בלי אם רדופה על ידי חלומות, איננה יכולה להבחין בין חלום למציאות.
היא חולמת חלום קשה ביותר בו מודיעים לה אנשי משטרה על פציעתו של אביה ועל כך שהוא נמצא בבית חולים. הילדה בורחת מבלי לדעת לאן. היא מתעוררת מהחלום ורואה את אביה. תוך כדי הסיפור מתברר כי, אחד הגורמים לחלומות הוא רצונו של האב לשלוח אותה לפנימייה ולנתק אותה מהבית.

הסיפור מצליח להעביר לקורא את הכאב שחווה ילדה מתוך הפחד על מעבר אפשרי לפנימייה וכיצד החלומות מאפשרים לה סוג של בריחה מהמציאות.

לסיפור המלא

קטגוריות מבוגרים

מקום ראשון הביקור, מאת: רן נייגר

מנימוקי השופטים לבחירת הסיפור:

סיפור מרגש ביותר המאפיין את המתרחש במדינתנו. סיפורו של סבא שכול המגיע אל כלתו במטרה למנוע ממנה ומילדיה - נכדיו – לעזוב את הארץ, נוכח המשבר שעברו כל בני המשפחה עם נפילתו של הבן הטייס. הסבא עושה הכל על מנת לשכנע אותם להמשיך לחיות בארץ ולפגוש אותם מידי פעם.
הסיפור כתוב מנקודת מבטו של הסב ומתאר ברגישות ובעוצמה את המתרחש בליבו על רקע ההתרחשויות שעברו עליו ועל בני משפחתו.

לסיפור המלא

מקום שניכפכפי החופשה, של נטלי מאת: אביטל בירגר

מנימוקי השופטים לבחירת הסיפור:

סיפורה העדין של נטלי, עובדת בסופרמרקט, מתאר חיים נטולי ריגושים בשולי החברה. נטלי ובתה החיילת מתגוררות בבית קטן, ויש להן מרחב ציפיות וחלומות מצומצם של מי שיכולותיו הכלכליות מוגבלות מאוד.

חייה של נטלי מתוארים ברגישות רבה, מתוך התבוננות דקה בפרטי היומיום. החלומות הקטנים שנטלי מעזה לטפח צומחים מתוך המרחב הזה, אולם הצורך שלה בפנטזיה ובחריגה מן הרגיל הוא אוניברסאלי כמעט. סיפור המעז לומר משהו על החברה הישראלית, על קליטת עליה ועל פערים סוציו-אקונומיים. כתוב בלשון פשוטה אך קולחת ונוגעת ללב.

לסיפור המלא

הסיפורים:

כפכפי החופשה של נטלי, מאת אביטל בירגר

12/02/2013 ב' אדר תשע"ג

כל בוקר, בהסעה, היתה מתכנסת בתוכה לעוד כמה רגעים של רוך. משתדלת להתעטף בקורי השינה המתוקים של הלילה באור האפור של שעת הבוקר המוקדמת, כשהכבישים עוד ריקים ורק המיני ואן שלהן, עם המושבים המרופטים והקרועים נע קדימה כדי להתחיל את היום שלהן, לפני שהתחיל היום של כולם. משמרות, אמרו לה כשתחילה לעבוד, זה דבר נוח, את מתחילה מוקדם ומסיימת מוקדם ואז פנויה לעשות מה שאת רוצה. מה היא רוצה? בדרך כלל נשארה לעוד משמרת, כשהיא מחשבת בראשה את המשכורת שתקבל בראשון לחודש הבא. לזכותו של הבעלבית צריך היה להגיד, שלא תמיד שילם בראשון, אבל שילם תמיד, שלא כמו כל חאפרים אחרים עליהם שמעה לא מעט.

להמשיך לקרוא

הביקור, מאת: רן נייגר

12/02/2013 ב' אדר תשע"ג

כבר כשהיה אברהם פסקוביץ' משרך את צעדיו הכבדים במעלה דרך העפר הכבושה עמד בפיו טעמו החמוץ של הכישלון. בעודו בוטש את רגבי העפר היבשים בנעלי העבודה הכבדות ניסה לתכנן את הטיעונים שישטח בפניה של אילונה, אלמנתו הצעירה של בנו הבכור, וככל שהפך בהם במוחו נשמעו לו חיוורים יותר וחסרי כוח שיכנוע. המילים והמשפטים אותם שינן לעצמו לא נשמעו לו כרצף מסודר והגיוני של היקשים ומסקנות אלא כבקשת רחמים, דבר שגרם לו להרגיש חולשה ועליבות.

להמשיך לקרוא

בין חלום למציאות, מאת: שני טרבלוס

12/02/2013 ב' אדר תשע"ג

שוב אני מוצאת את עצמי מתבוננת בשעון, 4:09, התחלתי להסתובב בבית, כמו איזה פורצת שמקווה בתקווה שאף אחד לא יתעורר, לבסוף התיישבתי על כיסא עם כוס מים ביד חושבת על כל מה שחלמתי. לפעמים אני לא זוכרת מיד אחרי שאני מתעוררת ולפעמים אני נזכרת בחלום אחרי יומיים. מאז שהייתי בת 8 החלומות היו לי כמו סיפור לילה שלמחרת הייתי כותבת במחברת, האישה עם העיניים הירוקות והבוהקות והשיער החום בהיר זו הייתה אמא שלי - שרון, טוב אף פעם לא הכרתי אותה כי היא נפטרה בלידתי, אבל הייתי חולמת עליה אבא אומר שהיא הייתה מאוד מיוחדת, יש לו תמונה שלה בחדר ליד השידה וכל פעם שיוצא לי להיכנס לחדרו אני מתבוננת בה. לפעמים אני עצובה שלא יצא לי להכיר אותה אבל עמוק בפנים אבא אומר שאני כן מכירה.

להמשיך לקרוא

ציפור כלואה, מאת: דניאל עמוסי

12/02/2013 ב' אדר תשע"ג

 מרץ, 2006
נתתי לקנרית של אחותי מים, כמו שאחותי ביקשה ממני, בתמורה – חטפתי ממנה נקירה באצבע. "לכל הרוחות" מלמלתי ומצצתי את מקום הנקירה, הבטתי בקנרית באיבה, היא החזירה לי מבט חסר הבעה. קנרית טיפשה. חזרתי לשולחן, מביט בגיליון הריק שקיבלתי למלא. או לפחות, לנסות למלא – 'הרי כל אחד מתבטא באופן שונה. אחד מסביר את עצמו באריכות, השני – בקצרה, זה בסדר גמור אם תכתבו פחות מהגיליון שקיבלתם. זה הגיוני, אפילו' ככה, לפחות, אמר פרופסור יונה.

להמשיך לקרוא

קו 6, מאת: ליאור פוני

12/02/2013 ב' אדר תשע"ג

ביום ראשון כבר הייתה הוראה לשחרר בצורה מדורגת את אנשי המילואים. תחילה את אלה שפחות נחוצים, כלומר אותי.

אחרי יום העצמאות כשהחלו הגיוסים ידעתי שמשהו הולך לקרות. נאצר מחכה לרבין באהלן וסהלן והפעם כן נבוא. סמלת הקישור אמרה שאני לא חייב לבוא. מה יעשו עם חייל קטוע רגל ואלמן המטופל בילדים ?

להמשיך לקרוא

שבת של בר מצווה, מאת: דוד ניסני

12/02/2013 ב' אדר תשע"ג

אין לך נער בר מצוה שאינו ירא מן הקריאה בתורה. חודשים ארוכים מתכונן, חוזר ומשנן את הפרשה שיקרא, יודע כבר על פה כל פסוק וכל טעם, ואף על פי כן ירא הנער מן הטעויות. הרי בזאת ייבחן נער. זה טקס חניכתו וזהו המבחן לגבריותו. במקומות אחרים יהא עליו לצוד אריה, לשסף נחש או להתחרות ברכיבה כתנאי לכניסתו לחברת הגדולים. לא כן אצלנו. אלה בחרב ואלה בסוסים ואנחנו בשם אלוהינו נזכיר. היהודים אין כוחם במותניהם אלא בפיהם, ועל הנער לקרוא את פרשתו ללא טעויות. יעלה בידו ויקרא יפה הרי הוא גבר שבגברים, יכשל - ויהיה למשל ולשנינה בפי כל.

להמשיך לקרוא


חזור לראש העמוד